מערך שיעור
"אבא חום" – סיפור על התמודדות עם גזענות
דינה ציונית וצוות למידה חברתית רגשית, מטח, בשיתוף הקרן לקידום מקצועי, הסתדרות המורים. ייעוץ: ד"ר עידית ליוש, ד"ר תמר ורטה זהבי

הסיפור "אבא חום" הוא סיפור שחושף גזענות קיימת אך גם את היכולת ליצור שייכות. זהו סיפור על געגועים ועל ערגה לבית הנכסף – ישראל, על שורשים בארץ אחרת, על המסע ברגל בדרך לארץ ישראל  ועל העץ העבות – עץ המשפחה, ששורשיו באתיופיה וענפיו הצעירים בארץ. הספר מלווה באיורים של הסופרת נעמי שמואל, על-פי תמונות שצילמה בביקוריה באתיופיה.

רקע

היהודים האתיופים באו לישראל בשני גלי עלייה עיקריים: בשנים 1986-1985 ב"מבצע משה",  ובשנת 1991 ב"מבצע שלמה". היום חיים בישראל כ-100 אלף יהודים ממוצא אתיופי. צבע עורם של אנשים שמוצאם באתיופיה, מדינה ביבשת אפריקה, הוא צבע חום כהה והם נחשבים כהי עור ביחס לרוב הישראלים. שוני זה גורר לעיתים התייחסות שלילית אליהם. השימוש בכינויים דוגמת "כהה עור" או "שחור" הוא שימוש שנוי במחלוקת. הקהילה האתיופית הזעירה (רק 1.6% מכלל הציבור בישראל) סובלת מתופעה המוכרת היטב במציאות האורבנית האמריקנית ונקראת – "מיעוט מובחן" (Visible Minority). השחור מובחן ובולט, ולבּוֹלטוּת הזו נקשרות סטיגמות כלפי צבע עור כהה ובליל של דעות קדומות – ולכן רבים מקהילת האתיופים חווים מצבי הדרה, אפליה וחשד. כל אלה מיתרגמים למחסומים בחיים: בשוק העבודה, בקידום תעסוקתי, בבתי הספר וברחוב.

יש אנשים שמוצאם מאתיופיה שאינם אוהבים את הכינוי "שחור" מפני שהוא מבטא בעיניהם יחס גזעני ומזלזל, ויש כאלה שמעדיפים אותו על פני כינויים אחרים. לעיתים היחס הגזעני אינו מכוון ואין ביסודו כוונה רעה, אך תוצאתו מבטאת גזענות. לא אחת הגזענות מתגלה בחיי היום-יום. לא פעם ביטויי הגזענות מוכחשים, מרומזים – שהרי הגזען לא תמיד מודע לגזענותו – אך קורבנותיה לעולם יחושו בה. מה שבעיני הגזען הוא פליטת פה, פרקטיקה מזדמנת או בדיחה לא מוצלחת, בעיני מושאי הגזענות הוא חלק מהוויה יומיומית נמשכת ומענה, שמשמעויותיה כוללניות וארוכות טווח. כזה הוא מצבם של "ביתא ישראל" – כינוי לקהילת האתיופים, כצאצאים של שבטי ישראל.

*מבוסס על: בן-אליעזר, א. "כושי סמבו, בילי-בילי-במבו": כיצד יהודי הופך שחור בארץ המובטחת. בתוך: שנהב, י; יונה, י; (עורכים): גזענות בישראל: הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד; 2008

מטרות

  •  ליצור בגן ובכיתה קבלה של גיוון חברתי.
  • לפתח אצל הילדים הכרה בכך ששוני הוא משאב חיובי ותורם.
  • לפתח רגישות חברתית וסקרנות תרבותית אצל הילדים. לחזק ולהעצים את הזהות התרבותית של כל אחת ואחד מילדי הגן.
  • לעודד יחס טוב ושוויוני כלפי כל ילד וילדה וכל משפחה שהם משתייכים אליה.

 

מיומנויות בין-אישיות – SEL

מודעות חברתית – כבוד ורגישות תרבותית. חיזוק האמפתיה כלפי כל אחת ואחד מילדי הגן המגוון חברתית-תרבותית, וכלפי כל אדם באשר הוא.

הנחיות

הספר "אבא חום" מספר את סיפורו של דניאל בן ה-4, בן לאב ממוצא אתיופי שמתאר את עצמו כ"ילד חום" ואת אביו כ"אבא חום". דניאל אומר שהוא "לא חום מאכילה של שוקולד". לאבא שלו גוֹן עור חום כי הוא בן העדה האתיופית. משום כך גם דניאל הוא ילד חום. בגלל מוצאו, ילדי הגן ה"לבנים", כפי שדניאל מכנה אותם, מתייחסים אליו בתוקפנות: בכעס, בכינויי גנאי מעליבים ואף באלימות גופנית. יחסם המעליב נובע מחוסר ידע והבנה, והוא בעצם גילוי של גזענות. הסיפור מלווה את דניאל בימיו הראשונים בגן הילדים, והוא מסופר מנקודת המבט שלו כילד חדש בגן.

הסיפור "אבא חום" הוא סיפור שחושף גזענות קיימת אך גם את היכולת ליצור שייכות. זהו סיפור על געגועים ועל ערגה לבית הנכסף – ישראל, על שורשים בארץ אחרת, על המסע ברגל בדרך לארץ ישראל  ועל העץ העבות – עץ המשפחה, ששורשיו באתיופיה וענפיו הצעירים בארץ. הספר מלווה באיורים של הסופרת נעמי שמואל, על-פי תמונות שצילמה בביקוריה באתיופיה.

 

מהלך המפגש:

הגננת תפתח ותאמר: היום נעסוק בספר "אבא חום", זוכרים? הספר עוסק בדניאל, ילד ממוצא אתיופי. דניאל מספר שהוא בן ארבע, שיש לו עיניים חומות והעור שלו חום.

 

שאלות לדיון עם הילדים (לאחר קריאת הסיפור או צפייה בסרטון):

דניאל מספר שהגיע לגן והרגיש מוזר כי כל הילדים היו לבנים והוא חום. קרה לכם פעם שהרגשתם שונים בגלל משהו? מה למשל? (לגננת: אפשר להפנות את תשומת הלב של הילדים שגם צבע עור "לבן", שלכאורה מאפיין אנשים "לבנים", אינו ממש לבן).

  • דניאל מספר שהילדים קראו לו בשמות. למה הם עשו את זה לדעתכם? (לגננת – הרבה פעמים אנחנו מפחדים ממי ששונה מאיתנו, ובמקום לנסות להכיר אותו אנחנו מסלקים אותו.)
  • במקום לפחד מדניאל ולהרחיק אותו כי הוא שונה, יש לכם רעיונות איך אפשר לנסות להכיר מישהו ששונה מכם? מה אפשר לעשות יחד? מה אפשר לגלות?
  • מה אבא של דניאל מציע לו לעשות? (לספר לילדים על התרבות שממנה הגיעה משפחתם.)
  • מדוע חשוב להכיר את התרבות והעבר של בני אדם מארצות ומקומות שונים?
  • בסוף הסיפור דניאל אומר שהוא שמח. מדוע?

* אפשרי לילדים להביע את דעתם. קבלי ועודדי כל תשובה שלהם ולא רק תשובות מרצות. רק כך תכירי את עמדותיהם כלפי שחרוּת.

בזוגות – ציירו משהו שמצא חן בעיניכם בסיפור "אבא חום" (כל דבר –  אפשר לצייר את הילדים, את דניאל, את אבא של דניאל, את הכפר באתיופיה ועוד.)

בסיפור כתוב "ובגן שלי כולם כבר יודעים, שאבא בא מאתיופיה וכאן כולם ישראלים וכולם חברים".

דניאל אומר שעכשיו הילדים בגן חברים שלו. האם גם אתם הייתם רוצים להיות חברים שלו?

ספרי שבחולון הקימו גן סיפור שנקרא "אבא חום". בגן יש בקתה כמו הבקתות שיש באתיופיה וגם משפחה כמו בסיפור "אבא חום". עיצב את הפסל טֶסְפַאי טֵגֶנְיֶה.

מצורף קובץ תמונות

התמונות באדיבות עיריית חולון  צילום: אלי נאמן

בסיפור לא מזכירים את אימא של דניאל, אבל בתמונה אנחנו יכולים לראות שלאימא של דניאל,  הסופרת נעמי שמואל (מי שכתבה את הספר), יש שיער בהיר, יותר משל הרבה ישראלים.

ספרו על ההורים שלכם. יש עוד ילדים שההורים שלהם הגיעו מארץ אחרת, או עברו מסע כלשהו, או שיש להם תחביב מעניין, או סיפור מעניין לספר.

או שאלי את הילדים: איך נראית המשפחה שלכם? (אולי לא לכולם יש שני הורים אבל כן יש אחים, וכו'.)

בקשי מהילדים להביא תמונות של המשפחות שלהם או לצייר אותן. תלי את הציורים על קירות הגן. אפשר לקרוא לפינה "משפחות בכל מיני צבעים".

 

 

לחצו להמשך קריאה
הקטן