תוכן

מה לא לעשות

ההתמודדות עם החרם אינה פשוטה והתמודדות מתוך כוונות טובות שאינה מקצועית עשוייה להביא אף להחרפתו. בתחילת החרם נמצא יוזם החרם בבעיית לגיטימיות משום העדרה של עילה משמעותית להצדקת החרם ולדרישה מכל חברי הכיתה להשתתף בו. התערבות "מטיפה" מצד גורם סמכותי מספקת את העילה הדרושה ובמהרה הופכת עילת החרם לפעולה כנגד המלשין/ה ובעל הסמכות. התערבות בעל הסמכות מסייעת לאגד את הכיתה כגוף אחד ומאפשרת ליוזם החרם, כאשר הניסיון העקר לשבירת החרם נשבר, להשיג ניצחון מנהיגותי גם על בעל הסמכות. לצד התמיכה הרגשית שניתנת לילד יש להימנע מלנסות לבדוק עם הילד מהן הסיבות לחרם כנגדו ולהבהיר לו שהתומכים בו יודעים שהחרם מבוסס על קנאה או מאבק כוח.

 מה לעשות

1. בחירת מועד מתאים להתמודדות עם החרם -יש לבחור בצורה מאוזנת מתי הוא הזמן הנכון לפעול כנגד חרם. מחד, הזמן היעיל ביותר להתמודד עם חרם הוא כמובן לפני שהחל חרם והאמוציות הנלוות לעניין. מצד שני, בשל הרצון "לא לתת רעיונות" אפשר לבחור לעשות זאת כאשר יש חשש לחרם, למשל כאשר החרם קיים בכיתה מעל או בכיתה המקבילה ויש חשש לזליגה.

2. יצירת אמפתיה כלפי קורבן החרם ושינוי היחס כלפי החרם כעונש לגיטימי והוצאתו "מחוץ לכללים"– הדרך האפקטיבית ביותר לשבור את מעגל השתיקה של תופעת החרם היא יצירת אמפתיה כלפי התלמיד/ה עליהם מופעל החרם. התהליך יכול להתחיל בפעילות קבוצתית חווייתית רגשית, שהיא יעילה מהטפה או הסבר חינוכי. כדאי להשתמש בתרגיל המדמה את האווירה השוררת בכיתה בעקבות חרם, הן מצד הכיתה המחרימה והן מצד התלמיד המוחרם. הדמיה מפוקחת ומכילה של תופעת החרם יכולה לאפשר לילדים רבים אשר עד כה היוו "רוב דומם" במקרים כאלה, לחוש אמפתיה כלפי התלמיד המוחרם.

3. יצירת אנטיגוניזם כלפי יוזם החרם- דיון על מנגנון החרם מחליש את הילתו וכוחו של כלי זה. במסגרת הדיון יש להבהיר את הנקודות הבאות: · יוזם החרם עושה זאת למטרותיו האישיות ולא בשל סיבה מוצדקת. · יוזם החרם מאיים בעצם על כל הכיתה ("מי שידבר איתו יהיה גם עליו חרם") ובכך מפעיל אלימות כנגד כל הכיתה. · מי שמוכן לשתף פעולה בחרם הוא פרייאר של יוזם החרם אשר משתמש בו לצרכיו. · מי שמשתף פעולה עם חרם מגדיל את סיכוייו, כמו את סיכוייהם של כל חבריו לכיתה, להיות הקורבן לחרם הבא. הצלחת החרם תעודד את מארגן החרם ואחרים להשתמש שוב באמצעי הזה, כמו שכשלון בארגון החרם יביא להפחתת השימוש בו.

4. הקניית כלים שיטות אישיות וקבוצתיות למניעת החרם ושבירת החרם שכבר מתקיים– יש לשים את הנושא במרכז ולאפשר לדבר עליו ללא הטפה ובכנות. שיחה שכזו יכולה לאפשר לתלמידים להיפתח ולומר דברים שעד כה לא מצאו את האומץ לשתף בהם את האחרים. הרעיון הוא להעצים את כוחות התלמידים להתנגדות מתוך חיבור רגשי. כדאי לחפש מורים או הורים אשר חוו בעברם חרם חברתי ומוכנים לספר על החוויה ממקום רגשי ואותנטי. אחד משלבי הסיום של התמודדות זו היא גיבוש מספר תלמידים המעוניינים בכך להתחייב לקבוצת "מתנגדי חרם" שיבטיחו לכיתה ולעצמם להתנגד ולמנוע מצבים דומים בעתיד.

5. סיוע לקורבן החרם: א. להעניק לו תמיכה רגשית נקייה מאשמה (ראה למעלה). ב. יש להבהיר לו שמדובר באירוע זמני תחום בזמן שלאחריו ישובו החיים למסלולם. ג. לאתר קורבנות חרם אחרים מהם יוכל להבין את המתרחש. ד. זיהוי החרם בשלב מוקדם עשוי לאפשר למבוגר להעניק טובות הנאה קבוצתיות (סרט, בילוי משותף בלונה פארק) באופן שיסכל את החרם. שפ"י ואשלים מוציאים השנה חבילה של ספר וסרטונים לשם התמודדות עם חוויות דחייה חברתית.

ניתן להוריד סדנה בנושא באתר מרכז SOS אלימות ולקבל ייעוץ טלפוני נוסף

www.soscenter.org.il