תוכן

בשנים האחרונות נערכים מחקרים בהם מנסים לברר מה חושבים תלמידים על מוריהם. Finlayson and Loughran (1975) מצאו שהתלמידים המצליחים תפסו את מוריהם כמי שמתנהגים כלפיהם באופן פחות סמכותי מאשר האופן בו תפסו התלמידים היותר חלשים את יחסו של המורה אליהם. תלמידים מבתי ספר עם רמת עבריינות נמוכה חשו שמוריהם התייחסו אליהם בפחות עוינות מאשר תלמידים שלמדו בבתי ספר עם רמת עבריינות גבוהה. לכך כמובן יש השפעה על מידת שיתוף הפעולה של התלמידים עם מוריהם וגם אם התלמידים טועים בתפיסתם, עדיין נחוץ לבחון כיצד המורים אכן משיגים את דרישות המשמעת שלהם.
ישנם ילדים שבית הספר מהווה עבורם מקום בטוח לבטא את העוינות שיש להם כלפי מבוגרים ואין זה משנה מה הנסיבות, זוהי אחריותו המקצועית של המחנך להבין את הנסיבות בהן שרוי הילד וליזום את הצעד הראשון בעצירת כדור השלג של התנהגות פרועה או תגובה עוינת של התלמידים.
תלמידים רבים בכל הגילים יסכימו בוודאי על האופן בו לדעתם מורים צריכים להתנהג: על המורים לקיים סדר, להסביר דברים באופן ברור, לדאוג ששיעוריהם יהיו מעניינים, להתייחס באופן הוגן לתלמידים, להיות הוגנים וידידותיים ובעלי חוש הומור. תלמידים סולדים ממורים שנוזפים בהם בפומבי ושמגלים יחס מיוחד כלפי תלמידים מסוימים ("חביב המורה").
כשמרחיקים תלמידים מהכיתה, נוטים חלקם להאשים את מוריהם באותו אופן: חולשה וחוסר הגינות ביחס אליהם. ייתכן שאותם תלמידים מורחקים מנצלים את ההזדמנות לערוך חשבון עם אחרים כדרך להסביר את כישלונם, אך עדיין נחוץ לבדוק האם המורה אינו מייחס חומרה רבה מדי שהתלמיד פותר אותו בביטוי "זה רק היה בצחוק". ייתכן שאותם תלמידים מוצאים הצדקה להפריע למורים משעממים, כאלה שמתעלמים מקיומם, מורים רכים מדי, חסרי הגינות ואלה שנטפלים אליהם .
ילדים מפתחים שיטות שונות כיצד להתמודד על מקומם בקבוצה ועל מעמדם האישי כתלמידים בתוך אותו סיר לחץ, הכיתה. מרביתם אינם בוחרים להתמרד, להתנהג באופן יוצא דופן וגם ציפיותיהם מהמורים הן בהחלט שמרניותWoods,1980 a)). אמפטיה לנקודת מבטם של התלמידים הנה מיומנות חשובה למורים. הדבר מחייב אותם להבין את ההיבט הציבורי של הכיתה אך גם את הכוונות האישיות של כל תלמיד. מכיוון שהתנהגותם של מרבית התלמידים היא הגיונית והוגנת, הרי ההיכרות עם צורכיהם ומניעיהם והיכולת לתת להם מענה הולם עשויה לחסוך התנגשויות רבות.
מורה שלימדה כיתה קשה בבית ספר תיכון וניסתה להגיע אתם להבנה ושיתוף פעולה מעלה כמה מסקנות: לדעתה אפשר לסמוך על כך שהתלמידים יזדהו עם עמדתו של המורה ובלבד שתתקיים הבנה הדדית . היא הצליחה למחוק אי הבנות בכך שחתרה להבין את עמדת התלמידים וטרחה להבהיר את עמדתה כך שיבינו אותה. הדרך לפתרון סכסוכים הייתה לשכנע את התלמידים, באמצעות קבלה הדדית, שהיא תמיד מכבדת אותם כאנשים. משום כך נחוץ לדעתה שגם מורים וגם תלמידים יימנעו מהדבקת תוויות כגון "קשוחים" (מורים) או "מופרעים" (תלמידים) ובמקום זאת יתייחסו בכבוד האחד לשני.
יש מורים המאמינים שבבואם ללמד כיתה חדשה, על הילדים ראשית לאמץ את הכללים ולהתנהג על פיהם. ואולי ניתן תחילה לדון באותם עקרונות ולהחליט במשותף? שמא מעורבות התלמידים והאחריות שהם לוקחים עשויה דווקא לעזור למורה לממש את סמכותו ולא להחלישה. התהליך בדרך להשגת מטרה זו חשוב גם הוא. למרות שבית ספר אינו מוסד דמוקרטי מעיקרו, עצם הדיון הפתוח, היכולת להעלות דילמות ולהתייחס לחששות ולשאיפות עשוי ליצור תשתית מצוינת לשיתוף פעולה בכיתה.
הרבה בעיות שתלמידים גורמים נובעות משלוש סיבות: האחת -רצונם להגן על זהותם האישית והאוטונומיה שלהם; השניה – רצון להעמיד את המורה במבחן. והשלישית – שאיפתם לקיים יחסים חברתיים כרצונם בין אם הדבר לשביעות רצונו של המורה ובין אם לא.

העמדת המורה במבחן:
מפעם לפעם מחפשים תלמידים מפלט מהמתח והמאמץ המתמשכים בשיעור. בדומה לפועלים שעובדים מול מכונה בבית חרושת, כך גם הילדים מחפשים דרכים לשבור את שיגרת היום. אלה הרגעים שבהם הם מבקשים להשתעשע, להשתולל ולפעמים להתפרע. אלה גם הרגעים שבהם רצוי שגם המורה יגלה חוש הומור. עלולה להיות התנגשות במניעים לדוגמה תלמיד מסוים מבקש להפוך לתלמיד חרוץ ולמצוא חן בעיני המבוגרים ובה בעת הוא מבקש לשמור על מעמדו בעיני שאר חבריו. הדילמה שהוא נתקל בה היא שתלמידים חרוצים נחשבים ל"יורמים", והדרך היחידה שאותו תלמיד רואה כדי לצאת מן הסבך היא להתנהג מפעם לפעם בפרעות ובחוסר אחריות.
יש תלמידים עבורם התפרעות בכיתה היא דרך לשבור אלת השעמום של השיעור או להעניש מורה שהשפיל אותם. זוהי התנהגות חולפת. עבור ילדים אחרים מהווה הכיתה בבואה ושלוחה של עולם בלתי הוגן ולא צפוי, אכזרי ובלתי סלחני.
עבור תלמידים אלה שגרים בעולם של מתח, עוני ואדישות (עולם שמרבית האנשים ברי המזל אינם חווים ומכירים אותו) מהווה בית הספר סביבה מוגנת יחסית בה הם יכולים לבטא את הכעס, חוסר האמון וחוסר הביטחון שלהם מבלי שייענשו על כך.
התנהגותם הפרועה בכיתה והבעות של אי-שביעות רצון עשויים להופיע אפילו בשעורים המעניינים והמלהיבים ביותר.
גם כשהמורה משתדל להצליח ומשקיע כה הרבה, הוא "חוטף" לעיתים בעיטות ועלבונות שקשה לו מאד למחול עליהם. קשה לשאת התנהגות שכזו ולמחוק חוויות של פגיעה וערעור על סמכותם. במצבים כאלה, עליהם לזכור שמקורן של אותן הפרעות הוא על פי רוב מחוץ לבית הספר.

(משולש הגורמים, "רעש")
כאשר מכנסים בכפיפה אחת כמה עשרות ילדים או בני נוער אך טבעי שהם יקימו רעש ולרוב בעוצמה רבה. מכיוון שכיתת אם מרובת תלמידים היא המסגרת הארגונית השכיחה בכל בתי הספר, אין זה מפתיע שרעש נחשב לאחד הגורמים המפריעים ביותר לניהול שיעור.
מידת הרעש בכיתה היא עניין שיש לתלמידים שליטה רבה עליו והם יודעים שזהו אחד הדברים שניתן לגלות אותם מצדו השני של הדלת. כאשר עובר המנהל במסדרון ושומע המולה הבוקעת מאחת הכיתות, הוא יפרש זאת ברוב המקרים כסימן לבעיות משמעת וכשלון של המורה בניהול השיעור. השגת שקט בכיתה היא חלק מהותי מתפקידו של המורה.

לתהליכים הבין – אישיים והקבוצתיים המתרחשים בכיתה ישנה השפעה רבה על יכולתו של המורה לנהל שיעור ולהתמודד עם הפרעות. מדובר במערך סבוך, מורכב ורגיש עד מאד של קטעי שיחות, מבטים, חיוכים או התעלמות של ילדים אלה מאלה. תשדורות רבות, שחלקן מועברות בזמן השיעור, עלולה לעתים לסייע אך פעמים רבות דווקא לגרום לקשיים מרובים.
מכיוון שהמורה שקוע בעבודתו ולא תמיד הוא ניחן באותה תכונה מופלאה של "עיניים בגב", הרי כשמתרחשת הפרעה היא עלולה לשבש את כל תכניותיו. מורים מעדיפים על פי רוב להשתמש בתגובה המינימלית הנחוצה לדעתם כדי להתגבר על מקור ההפרעה. תגובה זו מכוונת אל תלמיד יחיד או אל קבוצה שבחרה להתכנס בענייניה ולהתעלם מהוראות המורה.

הצגת זהות אישית, פיתוחה והגנה עליה
במהלך התפתחותם, בדרך לעצמאות ורכישת זהות משלהם, יוצרים ילדים ובני נוער קשרים עם דמויות שונות. הם מושפעים מהם, מתיידדים וגם מחליפים חברויות וקשרים. לא קל למצוא איזון בין הצורך לבחור זהות אישית לבין המגבלות והלחצים מצד החברה, המשפחה ובית הספר. עלינו לקבל את העובדה שהתנהגות שלילית מהווה חלק נורמלי מתהליך ההתבגרות ומתהליך ההפיכה לאדם בזכות עצמו. האלטרנטיבה של בני נוער המצייתים לחוקים באופן כפייתי היא בלתי רצויה ואף מפחידה. תלמידים בגיל ההתבגרות דוחים במיוחד הערות וביקורת על סגנון אישי של לבוש, שיער, עגילים, שימוש בשפה בוטה וטוב יעשו מורים אם יגלו גמישות לפריטים אלה.
לעיתים, המאמצים לרכוש זהות כרוכים במאבקים חריפים עם ההורים עד כדי בריחה מהבית. מתברר שגם בהתנהגות קיצונית זו יש הבדל בין המינים (Stott, 1982). בנים שברחו מהבית נטו להיות מעורבים בעבירות קטנות ואילו בנות לא היו מעורבות בכך. ממצא זה רומז כנראה על כך שמטרת הבריחה אצל הנערים הייתה לבצע מעשים בלתי חוקיים בעוד שהבנות השתמשו בצעד זה על מנת לפתור סכסוכים עם ההורים. בצעד קיצוני כזה, הן מנסות להתגבר על המצוקה המתמשכת שביחסים העכורים. עבורן, אולי הייתה זו התנסות בזעיר אנפין לפרידה המתקרבת מחיק המשפחה.
כאשר מתבגרים מפגינים התנהגות קיצונית חשוב שהמורים ימחישו שלדעתם ההתנהגות אינה נכונה, אך עדיין מעריכים אותם כבני אדם. נחוץ לטפל במעשה מבלי לדחות או לפגוע בדימוי העצמי של התלמיד. ישנם תלמידים שמתלוננים על כך שמוריהם מתייחסים רק אל העוינות הנראית לעין שבמעשיהם תוך התעלמות מהצדדים הרגישים והפגיעים שבאישיותם.
הרבה סכסוכים בין תלמידי בית ספר תיכון לבין מוריהם נובעים כתוצאה מאי הבנות וליקויים בתקשורת. יש מורים אשר חושבים על תלמידיהם בקטיגוריות חברתיות (תלמיד מחונן, ילדה ממשפחה טעונת טיפוח, תלמיד מופרע) במקום לזהות כל אחד מהם בשמם הפרטי (יואב, ליאת) ולהתייחס אליהם כמו אל חברים במשפחה.
כדי לשפר את מערכת היחסים בין המתבגרים לבין המורים חשוב שהמורים יכירו את התלמידים גם באירועים לא פורמליים, כגון מסיבות, טיולים שנתיים, ביקורים במוזיאון וכו'.

פרט/ אישיות. . .רקע משפחתי
עוני הוא אחד המצבים הקשים ביותר בהם שרויות משפחות והוא משפיע מאד לרעה גם על הילדים. ישנם הורים שמתמודדים עם עוני באופן יותר מוצלח. מורים חשים לעיתים חסרי אונים כשעליהם להתמודד עם המצבים אשר ניתנים לתיקון רק באמצעות הזרמה של תקציבים רבים. אבל תמיד אפשר לעזור למשפחה להתמודד על ידי כך שעוזרים לתלמיד לפתח שליטה עצמית. יתכן שלא ניתן לפתור בעיות סוציאליות קשות, אבל מורים עשויים להקל במידה מסוימת את הסבל הכרוך בהן.

מיקום הילד במשפחתו
יש ילדים אשר במשפחתם אין מתייחסים אליהם כהלכה, הם נאלצים באח או אחות מוצלחים מה. אולי הם נולדו מהריון לא רצוי. כאשר התנאים במשפחה מביאים תחושת דחייה (או אי קבלה) עלולות התגובות להיות של אדישות, אלימות, אנוכיות התפרצויות זעם או תלונות פסיכוסומטיות כאמצעי למשיכת תשומת לב. הם עשויים לגלות שמספיק להיות רועש או פחות חברותי כדי להשיג את המטרה. ישנם תלמידים שמשתמשים בכישלון בלימודים כאמצעי להשיג את תשומת ליבם של הוריהם. במיוחד כאשר מדובר בליקויים חריפים כדוגמת דיסלקסיה אשר גורמת למשפחה כולה להתאחד ולגייס כוחות כדי לעזור לילד המתקשה. אותה "נכות" הופכת את הילד לחשוב ובעל כוח בתוך משפחתו. אותם ילדים שמשתמשים במגוון של שיטות כאלה רק מחזקים את דעתו של המבוגר שהם באמת מופרעים.

כל מידע שיש לבתי הספר לגבי הרקע המשפחתי יגבירו את הבנתו של המורה אודות התנהגות הילד וישפיעו על תגובותיו כלפיו. אין להפחית מחשיבות העניין. חשוב מאד להבין כיצד התנהגותו של תלמיד במסגרת בית הספר קשורה לרשת סבוכה מאד שם קשרים ויחסים בעבר ובהווה. ידע זה עוזר למנוע "דריכה על יבלות" ופתיחה שלא בכוונה של פצעים משפחתיים כגון דחייה, נטישה או הגבלה שגורמים לפגיעות הרבה של הילד במשפחתו. לפעמים ליקויים בתקשורת בין הילד להוריו מונעים היווצרות יחסים תקינים שקשה לשקמם במסגרות אחרות. זוהי גישה מעט פסימית אך היא מעוגנת במציאות חייו של הילד.