הנחיות
רקע
"הזכות לפרטיות היא הזכות לשמור על מתחם סביבנו, הכולל את כל אותם דברים שהם חלק מאיתנו, כגון הגוף, הבית, המחשבות, הרגשות, הסודות והזהות. הזכות לפרטיות מקנה לנו את היכולת לבחור לאילו חלקים במתחם זה ניתן גישה לאחרים, ולשלוט על היקף, אופן ועיתוי השימוש באותם חלקים שבחרנו לחשוף" (מתוך: "פרטיות בסביבה דיגיטלית" מאת יעל און ואחרים, 2005, המרכז למשפט וטכנולוגיה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה).
לקריאת הגדרה נוספת לפרטיות, הלקוחה מתוך הספריה הוירטואלית של מטח.
הזכות לפרטיות קיימת הן כנורמה חברתית והן כנורמה משפטית בעלת תוקף חוקי.
עניין הפרטיות נוגע לפחות לשני חוקים מרכזיים הקיימים בארץ. הראשון שבהם הוא:
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק בשנת תשנ"ב-1992. החוק קובע, בין השאר, כי: לכל אדם יש זכות לפרטיות ולהגנה על צנעת חייו (צנעת חייו – פרטיותו, דברים שאינם לפרסום(; וכן כי אין להיכנס לרשות היחיד (המרחב הפרטי של כל אדם) של אדם בלי לקבל את הסכמתו לכך. (מתוך סעיף 7 בחוק)
החוק השני בנושא זה בארץ הוא חוק הגנת הפרטיות שנחקק בשנת תשמ"א-1981. תפקידו של חוק זה הוא להגן על הזכות שלנו לפרטיות. לפי החוק הזה – דברים הפוגעים בפרטיותנו יהיו, למשל:
- פרסום צילום של אדם כדי להשפילו או כדי לבזות אותו.
- הפרת סודיות בענייניו הפרטיים של אדם (למשל, בנושאי בריאותו).
- פרסום מידע על אדם – מידע שהושג בדרכים שיש בהן פגיעה בפרטיות.
עוד על הזכות לפרטיות – באתר האגודה לזכויות האזרח.
פרטיות בסביבתנו המקצועית- לפי הגדרת הפרטיות שפתחה את הרקע למאמר – אנו זכאים לפרטיות בביתנו, בכל הנוגע לגופנו ולתחושות ולמחשבות המלוות אותנו. אך מה באשר לסביבה המקצועית – הסביבה שאנו מבלים בה שעות כה רבות מדי יום? חשבו על בית הספר, וכיצד אתם מממשים בו את זכותכם לפרטיות. האם יש מקום בבית הספר שבו אתם: שומרים את חפציכם האישיים? מקבלים הודעות אישיות? יכולים לנהל שיחה פרטית באין מפריע? ובאשר לתלמידים: האם מלבד ילקוטם האישי קיים עבורם בבית הספר מרחב פיזי, שבו הם יכולים לשמור על פרטיותם? האם השולחן שהם יושבים מולו הוא מרחב פרטי? וכיצד יכולים התלמידים לשמור על פרטיותם במרחב ציבורי כל כך?
ומה באשר לפרטיות בעולם החברתי? בעולם שבו הטכנולוגיה תופסת נתח הולך וגדל בחיינו המקצועיים, האישיים והחברתיים, עולות ומתחדדות שאלות של אתיקה, של גבולות ושל פרטיות. אנו חיים בחברה דמוקרטית ומתקדמת מהבחינה הטכנולוגית, והטכנולוגיה מאפשרת לנו גישה למידע רב על הסובב אותנו. באמצעות כלים טכנולוגיים, כולל הפייסבוק והאינטרנט – מתאפשרת גישה גם לחייהם החברתיים והאישיים של אחרים, ולאחרים יכולה להיות גישה למידע אודותנו.
כיצד ניתן לשמור על הפרטיות שלנו בעולם הזה? האם אנו מודעים לכלל ההיבטים של שותפות בעולם החברתי-וירטואלי, עולם שנכנסנו אליו מרצון?
האנונימיות המאפיינת את הרשת יוצרת אשליה של עולם מוגן לכאורה, עולם שאנו שולטים בו ובהימצאותנו בו אנו חשופים אך ורק לפני חברינו. גם מדיום הפייסבוק נהנה מאשליה זאת, אך למעשה, עולם הפייסבוק פרוץ לחלוטין:
א. הילדים מאשרים חברות בקלות וללא ביקורת, וכך מצטרפים לרשימות ה"חברים" שלהם ילדים ואחרים שאינם בהכרח דורשי טובתם. (לפי מחקר משנת 2010, שביצעה חברת "נורטון", הסתבר כי 41% מהילדים דיווחו שמישהו זר ניסה ליצור איתם קשר דרך הרשתות החברתיות.) ומאחר שמרבית הילדים (ואף המבוגרים) אינם יוצרים לעצמם באופן יזום "הגדרות פרטיות" ברשת, מידע אישי על אודותיהם חשוף לכל המתעניין, בלי שהם עצמם יהיו מודעים לכך.
ב. גורמים מסחריים יכולים לשאוב בקלות מידע אישי על אודות כל משתמש שלא השכיל ליצור לעצמו "הגדרות פרטיות", ולנצלו לצורכיהם.
כל אלו ועוד מציבים לפנינו אתגר להעלאת המוּדעוּת של התלמידים לנושא השמירה על גבולות פרטיותם. המשחק שלפנינו מתמקד בהיבט זה – המוּדעוּת לפרטיותנו ולשמירה עליה: כיצד אני מגדיר/ה את גבולות הפרטיות שלי ככלל, וברשת בפרט? האם אני מקדיש/ה זמן (ואף פעולות יזומות כמו יצירת הגדרות פרטיות) להגדרת גבולות הפרטיות שלי, ומכאן לבחירת הדברים שאני מעלה לרשת – מחשבות, מידע אישי, תמונות אישיות שלי ושל חבריי ובני משפחתי? ולמי נחשף המידע אודותיי?
המשחק "רמזור הפרטיות שלי", והדיון שמתקיים לאחריו, יוצרים מהלך של מעבר מהכלל אל הפרט – מעיסוק בפרטיות בכלל ועד לעיסוק בפרטיות ברשת. לכן המשחק מבקש לבדוק כיצד הילדים מגדירים לעצמם מהי פרטיות, ומתוך כך – כיצד הם תופסים את גבולות הפרטיות שלהם. . לאחר מכן, במהלך הדיון המתפתח בעקבות המשחק, עובר עיקר הדגש למוּדעוּת וליכולת לשמור על אותם גבולות של פרטיות גם בעולם הרשתות החברתיות.
המורה כמקור לדוגמה אישית: לפני תחילת הפעילות, עצרו לרגע וחִשבוּ כיצד אתם עצמכם מגדירים את גבולות הפרטיות שלכם
– האם גם אתם מתמודדים עם נושא הפרטיות בעולם הרשתות החברתיות?
חִשבוּ, למשל: כיצד אתם מאשרים חברויות בפייסבוק? האם מידע שאתם מפרסמים על אודותיכם חשוף לכל מתעניין? אם אינכם חברים בפייסבוק, חִשבוּ: מדוע בחרתם לא להצטרף לפייסבוק? האם דבר-מה בעולם הרשתות החברתיות מרתיע אתכם בכל הנוגע לשמירה על פרטיותכם?
– כיצד אתם מתמודדים עם נושא זה כהורים לילדים הלוקחים חלק ברשתות החברתיות?
חִשבוּ, למשל: מיהם החברים של ילדיכם? כיצד ילדיכם מאשרים חברויות חדשות? האם המידע האישי על אודותיהם חשוף לעיני כול?
עיסוק באופן שבו אדם מגדיר לעצמו מהו פרטי לגביו מצריך רגישות, מאחר שמדובר בסוגיות אישיות, לעתים אף אינטימיות. מאידך גיסא, הילדים מצויים בגיל שבו יכולותיהם להתבונן בעצמם "מבחוץ" ולבחון את מהלכיהם באופן מושכל ותוך חשיבה מוקדמת, אינן מפותחות דיין.
לכן, שיתוף אותנטי שלכם בחוויות שחוויתם, במחשבותיכם וברגשותיכם בנושא, יכול לסייע לתלמידים ליצור דוגמה אישית, לפתח עמדה בנושא ולהתמודד עם דילמות אמיתיות המלוות את חייהם החברתיים, ברשת ובכלל. לצד זאת, נסו לחשוב על דוגמה שהשיתוף בה לא יגרום לכם לחוש לא נוח מול התלמידים.
לפני המשחק
שאלו את התלמידים: כיצד הייתם מגדירים את המילה "פרטיות"? מהי פרטיות בעיניכם? לשם מה אנו זקוקים לפרטיות? רשמו את תשובותיהם של התלמידים על דף נפרד, והניחו בצד.
הסבירו לתלמידים כי כעת תעברו למשחק העוסק בפרטיות. את ההוראות להנחיית המשחק תוכלו למצוא בדף המצורף בהמשך.
להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק
1. בקשו מהתלמידים להציג את רמזורי הפרטיות שלהם. שאלו:
א. מה אנו יכולים ללמוד מההתבוננות ברמזורים שיצרנו: האם הם דומים זה לזה או שונים זה
מזה? ואם הם שונים – במה הם שונים?
ב. מה זה אומר לנו על עצמנו – האם אנו אנשים שהפרטיות שלהם חשובה להם?
ג. מה עושים אם הרמזור שלי מראה שהפרטיות חשובה לי מאד (כלומר הרמזור שלי ברובו
אדום) ואילו הרמזור של חבר שלי ברובו צהוב או ירוק?
ד. אֵילוּ כללים יכולים לעזור לנו לשמור על רמזור הפרטיות שלנו בעולם האמיתי?
2. נצלו את הדיון כהזדמנות להעמקת השיח ולבירור עמדות ותחושות של התלמידים לגבי סוגיית הפרטיות בכלל, וברשת בפרט:
א. שיקוף אמפתי – אם אתם רואים כי השיתוף במצבים שעלו במהלך המשחק או הדיון אינו פשוט לתלמיד או לתלמידה, נסו לשקף להם זאת תוך הבנה ומתן לגיטימציה לתחושותיהם, אך גם באופן המזמין להרחיב את הדיבור על התחושות. שיקוף אמפתי כזה יאפשר להם הזדמנות לשתף בקושי באופן גלוי. זכרו (ואף הזכירו לתלמידים) כי המשחק עוסק בנושא "שמירה על הפרטיות שלי", ולכן יש להקפיד ולשמור על הפרטיות של התלמידים עצמם בדיון, ולכבד גם את הנמנעים מלשתף. עם זאת, חשוב לומר לתלמיד/ה המתקשה לשתף: "אני רואה שהמצב שאנחנו מדברים עליו מעורר בך תחושות לא פשוטות. אכן, אנחנו עוסקים בנושא מורכב ואישי – הפרטיות שלנו. היית רוצה לשתף אותנו בתחושות שלך?".
ב. הבנת הגלוי והסמוי – אם אחד התלמידים לא שיתף פעולה בעת המשחק או הדיון, אפשר לנסות לברר בעדינות אם קרה משהו וכיצד ניתן לעזור. ייתכן כי הנושא רגיש לגבי תלמיד מסוים או תלמידה מסוימת, מסיבות שונות. אולי התלמיד/ה מבקש/ת למסור לנו משהו, באמצעות התנהגותו/ה – מסר לגבי קושי שהוא/שהיא חווה בהקשר הזה. חשוב לא ללחוץ, אלא לשאול ולאפשר הזדמנות להצטרף בכל אחד משלבי המשחק והדיון השונים.
ג. הכאן והעכשיו הקבוצתי – נצלו את ההזדמנות של ה"כאן והעכשיו" והעבודה הקבוצתית כדי להמחיש לילדים את כוחה של הקבוצה בשיתוף ובהתמודדות עם נושא השמירה על פרטיותנו. הקבוצה מייצרת דינמיקה מסוימת – דינמיקה מהסוג שנוצר גם ברשתות החברתיות. אם בעת המשחק או הדיון נוצר, למשל, לחץ על ילד/ה שותק/ת, אפשר להיעזר במקרה הזה כדי להמחיש לתלמידים כיצד נוצר ברשתות החברתיות לחץ "להתיישר" לפי הנורמה החברתית המקובלת לשיתוף במידע אישי.
ועוד דבר: השיתוף הקבוצתי מאפשר לתלמידים המתמודדים עם סוגיות שונות של פרטיות לראות כי הם אינם לבדם בהתמודדותם, וכי היא נחלת רבים.
ד. הזמנה לשיתוף – חשוב לעודד את התלמידים לשתף בדוגמאות מניסיונם האישי בנושא הפרטיות, ובתחושות שליוו אותם. ככל שהדוגמאות יהיו קרובות יותר לחייהם של התלמיד או התלמידה, כך הם יחושו יותר ברלוונטיות של הדיון לעמדותיהם האישיות. כמו כן, חשוב לשבח את התלמידים המשתפים את האחרים בניסיונם על אומץ לבם בעצם השיתוף, שכן זה יכול לסייע להבין את החשיבות של הצבת גבולות פרטיות אישיים ושל השמירה עליהם.
ה. עידוד הידברות ישירה בין המשתתפים – כדאי לעודד הידברות ישירה בין התלמידים בעת המשחק וגם במהלך הדיון. הרי במציאות המורים אינם נוכחים בעת שמופעלים על הילדים לחצים חברתיים שונים לחשיפת פרטיותם ברשת. לכן רצוי לתת לתלמידים לשאול אלה את אלה שאלות, להתייעץ, להתווכח, להעלות רעיונות והצעות לפתרונות, כאשר המורה מנחה את הדיון, משקף/ת ומתווה את מהלכו. לדוגמה: "מישהו רוצה לשאול תלמיד/ה אחר/ת משהו בנושא? יש משהו שמעניין אתכם בנושא והייתם רוצים לדבר עליו עוד?"
ו. עידוד לחיפוש פתרונות: כדאי לכוון את התלמידים לחפש בעצמם פתרונות מעשיים לבעיות שהם מעלים בהקשר של שמירה על גבולות הפרטיות שלהם ככלל, וברשת בפרט. דוגמאות לשאלות הכוונה כאלה: "מה אתם מציעים?", "מה יכול לעזור?".
להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק
א. הסבירו לתלמידים כי עד עכשיו עסקתם בפרטיות באופן כללי, וכי כעת תעברו לדבר על הפרטיות ברשת.
ב. שאלות לדיון:
1. מהי פרטיות ברשת, ומה ההבדל בינה לבין פרטיות באופן כללי?
2. האם בעולם הרשתות החברתיות אפשר להמשיך ולשמור על רמזור הפרטיות שלנו?
3. בואו ננסה לחשוב על מצבים שקורים בעולם הרשתות החברתיות, ונבדוק האם נוכל להמשיך ולקיים את רמזור הפרטיות שלנו גם במצבים אלו:
- כשאני מעדכן/ת סטטוס בפייסבוק – מי יכול לראות את זה? וגם – האם אני מקדיש/ה זמן
לניסוח, או כותב/ת לפי "מה שיוצא"?
- כשאני מצייץ/ת בטוויטר – איפה אני נמצא/ת ומה אני עושה- מי מקבל את המידע הזה?
- האם כל אחד/ת יכול לכתוב לי דברים על ה"קיר" שלי בפייסבוק?
- האם אני בוחר/ת אילו תמונות שלי, של משפחתי ושל חבריי כדאי להעלות לפייסבוק, או
פשוט מעלה הכול, בלי לחשוב? האם כל אחד/ת יכול/ה לראות תמונות שאני מעלה?
- איזה מידע אישי עליי לפתוח לפני כולם בפייסבוק?
- איך אני מאשר/ת חברויות בפייסבוק? האם אני מכיר/ה אישית את כל מי שאישרתי?
האם הייתי רוצה שכל מי שאישרתי יוכל לראות מידע אישי עליי?
- ושאלה אחרונה, אך חשובה – האם עדכנתי הגדרות פרטיות בפייסבוק?(האם ידעתם שרק 20% מהאנשים מגדירים לעצמם באופן עצמאי את הגדרות הפרטיות? למעשה, כל השאר, שאינם מגדירים, חושפים בבלי דעת את כל המידע האישי עליהם לכולם…)
ג. חִזרו להגדרות הפרטיות שרשמתם עם התלמידים לפני המשחק, והשוו אותן להגדרות הרשמיות לפרטיות – היעזרו בהגדרות ל"מהי פרטיות" מתוך הרקע למשחק.
ד. שאלו את התלמידים: האם ידעתם שקיים בארץ חוק שתפקידו להגן על הפרטיות שלנו? שתפו את התלמידים בסעיפיו של חוק ההגנה על הפרטיות (1981) שפורטו ברקע למשחק (ברקע, כאמור, מפורטים רק חלק מסעיפי החוק).
ה. בקשו מהתלמידים לחשוב ולנסח יחד כללים שיעזרו להם לשמור על פרטיותם בעולם הרשתות החברתיות והאינטרנט.
