רקע
התנהגות קנאית מגייסת את כל האמצעים להשגת המטרה. היא מנהלת מלחמת חורמה ללא פשרות. אליהו גם מעיד על עצמו שהוא מקנא לה' וגם נוהג בקנאות כאשר הוא שוחט את 450 נביאי הבעל.
מהי "קנאות ל…"?
קנאות היא אחת מתכונותיו של אלוהים, כפי שכתוב: "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שמות כ, 5). בפסוק זה מספר שמות אלוהים דורש מן העם לשמור על חוקיו בקנאות, ובספר דברים כתוב הנימוק לכך: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא; אֵל, קַנָּא " (דברים ד, 24). בתקופת בית שני, בימי מלחמת היהודים ברומאים הייתה קבוצת יהודים שנקראו "קנאים". היו אלה קיצוניים, שתבעו מלחמת חורמה ברומאים ורדפו קשות את המתונים אוהבי השלום. בחיי היומיום אנו שומעים לעתים על איש שהוא קנאי לאשתו, על אנשים שהם קנאים לאיכות הסביבה וכדומה. הקנאות היא התנהגות קיצונית, פנאטית*, המציגה עמדה בלתי מתפשרת. כאשר אנחנו אומרים על מישהו שהוא "קנאי ל…" הכוונה היא שלילית, כי בחיי היומיום אנחנו מעדיפים את הפשרה ואת הסובלנות. אך האם יש מצבים שאנחנו יכולים להצדיק או אפילו להעדיף התנהגות קיצונית –קנאית? האם יש מצבים שאין בררה ועלינו לנקוט דרכים קיצוניות לשם השגת המטרה?
*פָנָאטִי – תואר [מלטינית] – המגלה להט או דבקות קיצוניים ביחסו לרעיונות דתיים או פוליטיים; העובר את גבול המקובל או הנורמלי בהתלהבותו ובמסירותו; קנאי. (מילון רב-מילים באינטרנט)
