שלום רב,
על פניו נראה שהילד צריך טיפול רגשי כלשהו, או שיש בעיה בבית. נושאים אלו הם באחריותה של היועצת, ולא של המחנכת.  היועצת, ולא המורה(!) היא זו שיש לה את ההכשרה ואת הכלים המקצועיים הן לאבחן את הילד והן להציע להורים רעיונות לפתרונות כמו: הדרכה הורית, טיפול רגשי וכדומה. במקרים מסוימים, כאשר יש לביה"ס פסיכולוגית, וניתן להכניס גם אותה לתמונה – רצוי לעשות זאת. היועצת והפסיכולוגית הן אנשי המקצוע שיכולים, ואמורים, לעבוד עם ההורים. הנוהל התקין הוא שהמורה מעדכנת את היועצת בכל מה שקרה עד עכשיו ובכל התהליך שנעשה. היועצת תחליט אם היא צופה בילד בכיתה, או מזמנת אותו לשיחה. בשלב הזה כדאי לשתף גם את מנהלת בית הספר, על מנת שהיא תדע ועל מנת שתוכל לתת גיבוי למורה. את השיחה המשותפת עורכות, כאמור, המורה, היועצת והפסיכולוגית של ביה"ס. מטרת השיחה  היא לגבש ולתאם קו פעולה שיועיל לילד מחד גיסא, ויציג להורים תמונה ברורה ואחידה מאידך גיסא. גם המנהלת יכולה לבקש להשתתף בשיחה, לצורך תיאום עמדות. לאחר השיחה הזו מזמנים את ההורים לשיחה עם אנשי הצוות. השיחה עם ההורים תתנהל על פי הקווים המנחים שנקבעו בשיחה המקדימה, כאשר היועצת, או הפסיכולוגית, הן אלו שמנהלות את השיחה. כמובן שהמורה יכולה ורשאית להשתתף גם היא, באופן פעיל, בשיחה. בדרך זו יש לקוות שההורים יבינו שהצוות אחיד בדעתו ורוצה בטובת הילד. חזית אחידה כזו משדרת מקצועיות, מונעת בלבול ותמנע גישה של "הפרד ומשול". לאחר קיום השיחה עם ההורים חשוב לעדכן את המנהלת בהליך ובהחלטות שהתקבלו.
הערה: התשובה נכתבה בלשון נקבה אבל הכוונה היא גם לאנשי מקצוע ממין זכר.
ותודה למחנכת נירית זיס על ההכוונה המקצועית.

בהצלחה

ד"ר עידית ליוש