תוכן
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שבארץ שיעור השימוש ברשתות חברתיות בקרב מתבגרים עומד על כ-90%, כאשר הרשת החברתית הפופולארית ביותר היא פייסבוק. עוד נמצא כי 80% מההורים שנשאלו על כך, מרשים לילדיהם להירשם לפייסבוק למרות שהם מתחת לגיל המותר – 13 – בידיעה שהם משקרים לגבי גילם. הילד רוצה פרטיות? אם תהיו חברים שלו בפייסבוק, זה לא אומר שאתם לא מכבדים אותה.
כיום, למרות שפייסבוק מהווה זירה חברתית משמעותית בקרב מתבגרים – בניגוד לזירות חברתיות ואזורי בילוי אחרים בעולמם של המתבגרים, שם נמצאים ההורים לפקח ולהגביל, כאן בולטת היעדרותם.
זהו נתון מדאיג במיוחד, לנוכח נטייתם של המתבגרים, ובתוכם המתבגרים הצעירים – תלמידי בתי הספר היסודיים – לפרסם מידע אישי רב ללא יכולת להפעיל שיקול דעת בוגר ביחס לנחיצות הפצתו. הנוכחות המסיבית של המתבגרים בפייסבוק מעלה מספר סוגיות אשר על ההורים להיות ערים ומודעים להן:
1. ברשתות חברתיות שאינן מיועדות רק למתבגרים, כמו הפייסבוק, קיים תוכן רב שלא מיועד לילדים ובעיקר פורנוגרפיה, אלימות, קבוצות העוסקת בהתנהגות לא חוקית וכד'. לכן, נוצר קושי להגביל את החשיפה של מתבגרים וילדים לתכנים אלו.
2. ילדים ומתבגרים מתייחסים לפרופיל שלהם בפייסבוק כמדד למקובלות חברתית. יותר חברים, יותר תיוגים, יותר תגובות – משמע יותר פופולאריות. תפיסה זו מובילה לאישור מאות אנשים כחברים, חלקם זרים לחלוטין, אחרים מאושרים על סמך היכרות משותפת עם אדם נוסף ללא בדיקה נוספת, ועוד 'חברים' נכללים ברשימה על בסיס מראה חיצוני.
כמו כן, ילדים מתקשים להפריד בין חבר אמיתי לחבר "פייסבוק" ולכן הערכתם העצמית, המתבססת על מספר החברים שיש להם בפייסבוק, עשויה להתנפץ במהירות ולהותיר אותם בתחושת בדידות.
3. ילדים ומתבגרים לא מבינים את ההשלכות של פרסום מידע אישי ברשת ולא תמיד יודעים כיצד להתאים את הגדרות האבטחה של הפייסבוק על מנת להגביל את חשיפת המידע. הם נוטים שלא לסנן את רשימת החברים וכך, אינם מגבילים את הגישה של חברים מסוימים למידע האישי שלהם ובכלל זה לתמונות, לתכתובות האישיות ולסרטונים. בעיקר, הם מתקשים להבין את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשתמש במידע שהם מפרסמים ואת העובדה שמידע זה כבר לא נשאר פרטי ברגע שהוא מועלה לרשת.
4. ילדים ומתבגרים מתקשים להבחין ב"טורפים" המשתמשים בפייסבוק כזירה קלה לאיתור קורבנות פוטנציאליים. לעיתים, דווקא ריבוי המידע האישי שנחשף בפייסבוק מאפשר לרמאים ולפדופילים לשטות בילד או במתבגר, שגם כך יכולת השיפוט שלו איננה כשל אדם בוגר. למשל, זרים יכולים בקלות להצליב מידע אישי שמפורסם ברשת ולהציג עצמם כחברים של חברים משותפים ולהיכלל בקלות ברשימת החברים שהמתבגר אישר.
5. בריונות ברשת הפכה ל"מכת הפייסבוק", אשר תוקפת בעיקר ילדים ומתבגרים. האנונימיות שמאפשרת הרשת מקלה על התוקפים, והתפוצה הרחבה והמיידית של המידע המועלה בפייסבוק, רק מעצימה את הפגיעה שחווה הקורבן ואת חוסר האונים שלו בבואו לעצור את מסע השנאה והעלבונות שמופצים נגדו.
6. ילדים ומתבגרים נוהגים לבלות שעות רבות בפייסבוק, אם באופן רציף ואם בהתעדכנויות לאורך היום בנעשה בדף הבית שלהם. תופעה זו יוצרת התמכרות ולעיתים מחליפה את הפעילות החברתית בעולם האמיתי.
לאור מאפיינים אלו, נותרת בעינה השאלה מדוע חלק מהורים נעדרים מן האינטרנט בכלל ומהרשת החברתית בפרט?. ייתכן כי חלקם פשוט מתקשים להתגבר על ה'פוביה' מהמחשב, מתקשים להתגבר על הפער הטכנולוגי ולהתמודד עם מחסום השפה, הם פשוט לא דוברים "אינטרנטית" ברמת שפת אם.
ייתכן כי אחרים מתקשים להתגבר על הפער התרבותי ואינם מבינים מדוע הילדים נמשכים אל תוך העולם הווירטואלי שעבור ההורים נראה בדיוני ולא אמיתי. כמו כן, האמונה של חלק לא מבוטל מההורים היא, שיש לכבד את פרטיותם של ילדם מכיוון שהפרופיל בפייסבוק הוא "יומנם הפרטי". החשש ממצבי קונפליקט ומריבות, תורם גם הוא לחוסר הנוכחות של הורים ברשת.
להיות בפייסבוק, מבלי לעשות פדיחות
בין אם זו סיבה כזו או אחרת, ילדים רבים חווים את האינטרנט ובמיוחד את הפייסבוק כמו 'ארץ לעולם לא' – מקום מסתורי ומרגש ללא דריסת רגלם של מבוגרים ומעבר להישג ידם.
למרות האופן שבו רואים זאת הילדים המתבגרים, כהורים, הנוכחות שלנו נחוצה ואפילו הכרחית. היא מספקת לילדים את הביטחון לו הם זקוקים ולכן ילדים רבים, תאמינו או לא – מסכימים להכניס את הוריהם לעולם האינטרנטי. הסכמה זו באה עם רשימה של תנאים ובראשם: נוכחות שקטה.
במהלך מפגשיי הרבים בנושא עם בני נוער, הזדמן לי להכיר את טל בת ה- 14.5 מרחובות שהיטיבה לתאר עמדה זו: "מבחינתי, אמא שלי יכולה להיות חברה שלי בפייסבוק, אבל אסור לה להתערב ולהגיב. אני לא רוצה שהיא תעשה לי פדיחות, אני לא רוצה שהיא תהיה חברה של החברים שלי. אם היא רוצה להגיב, ההסכם שלנו הוא שהיא אומרת לי ורק לי ולא מגיבה על הקיר. ככה אני מרגישה כאילו היא לא שם וזה בסדר לי. נראה לי שגם היא מרוצה".
הורים צריכים לדעת מה ילדיהם עושים באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט. העובדה כי ילדים ומתבגרים רבים יודעים טוב מכם כיצד להשתמש בטכנולוגיה, אין זה מעיד על היכולת שלהם להתנהל בעולם הרגשי והחברתי שהטכנולוגיה חושפת בפניהם.
הבחירה להיות מעורבים
העולם הווירטואלי הוא למעשה שיקוף של העולם האמיתי. בעולם האמיתי, הורים דואגים שלא לשלוח את ילדיהם לדרכם ללא השגחה והדרכה, דואגים לפקח ולהציב גבולות. לכן, במידה ואישרתם לילדיכם להשתמש בפייסבוק, להלן מספר המלצות וכללי בטיחות שיסייעו להם וגם לכם להתנהל ברשת:
1. אם אין לכם פייסבוק – תפתחו. ודאו שאתם חברים של הילדים שלכם בפייסבוק והתנסו ביצירת פרופיל וקביעת הגדרות אבטחה על מנת שתוכלו להדריך את ילדיכם טוב יותר ולפקח עליהם מקרוב.
2. אם ילדיכם מתחת לגיל 13 ודאו כי הגיל ה"שיקרי" אותו הוא בחר יהיה 13 ולא גדול יותר, כך תוכלו לצמצם את החשיפה שלו לתכנים ולקהל מבוגרים יותר, ותבהירו לו שזה שהוא בפייסבוק לא אומר שהוא כבר בוגר.
3. נהלו שיחה על ההבדל בין חבר בפייסבוק לחבר אמיתי ובמיוחד על המשמעות של יצירת רשימת חברים ארוכה. בררו יחדיו מי חבר ומי לא, מי מכר ומי זר ודרשו מילדיכם לסנן את הרשימה אחת לכמה זמן.
4. צרו שיח אודות פרטיות וחשיפת מידע. הסבירו לילדיכם מה בעיניכם מידע אישי שאין מקום לחשוף אותו ברשת וודאו כי הגדרות הפרטיות של ילדיכם מגנות עליהם מפני שימוש לרעה במידע האישי שלהם.
5. ודאו שילדיכם מאשרים איתכם תמונות וסרטונים שבכוונתם להעלות לרשת והדגישו שגם מה שנראה בעיניהם תמים ולא מזיק, עשוי לפגוע בהם או לשמש כנגדם.
6. דברו על בריונות ברשת, פדופילים, שימוש בשפה גסה ברשת, חברות בקבוצות שנאה. דברו על הקורבן ומה הוא עשוי להרגיש ועל החשיבות שבלספר למבוגר, כאשר ילדיכם נחשפים לאירועים מסוג זה, גם אם לא השתייכו בעצמם לקבוצה התוקפת.
7. הגדירו את מקומכם ברשת. הסבירו לילדיכם מדוע חשוב לכם להיות ברשת, שברצונכם להדריך ולכוון, לעזור ולהגן ולא "לתפוס אותם על החם", לחטט או לשלוט. הסבירו ממה אתם חוששים בצורה מפורשת.
8. הגדירו את גבולות המעורבות. שתיקה ברשת אינה אומרת שאתם תשתקו פנים אל פנים. אמנם הדרישה של הילד שלא תגיבו בפייסבוק לגיטימית, אך מתפקידכם לומר לו באופן אישי דברים שאינם מוצאים חן בעיניכם ולהסב את תשומת ליבו להתנהלות בעייתית וכמובן מסוכנת.
לבסוף, כמו בכל נושא הקשור ליחסי הורים ומתבגרים, בין אם מדובר בהתנהגויות סיכון, קשרים רומנטיים, בעיות בלימודים או כל דבר אחר, השאירו ערוץ פתוח לתקשורת. ודאו כי ילדיכם יודעים כי אתם נמצאים עבורם בעולם האמיתי ובעולם הווירטואלי. הדגישו כי גם אם נראה שאינכם מבינים מספיק באינטרנט, אין זה אומר שלא תוכלו לסייע להם להתמודד עם קשיים ובעיות. הכי חשוב, אל תחכו שהם ייזמו שיחה בנושא – עשו אתם את הצעד הראשון.
התעניינו במה שהם עושים באינטרנט ובפייסבוק, בקשו להיות שותפים גם בחלק זה של חייהם. שיר מכיתה ז' ברמת השרון אמרה במהלך פעילות בנושא האינטרנט, בנוכחות הוריה, שנראה לה שלהורים שלה אין פייסבוק כי הם אומרים ש"זה שטויות ובזבוז זמן". המרחב החברתי שבו שיר מבלה לפחות שש שעות ביום אינו מוערך על ידי הוריה ולא מעניין אותם. לא פלא שהיא התקשתה לפנות אליהם כאשר משהו רע קרה שם, כשהייתה זקוקה לעזרתם.
זכרו, הורה מעורב הוא הורה שיכול לבחור מתי להתערב. ודאו כי אתם מעורבים מספיק בשביל שתהיה לכם את זכות הבחירה להתערב, ודאו כי ילדיכם יודעים שאתם תתערבו עבורם כשהם יזדקקו לכם.
