שאלה ותשובה
אלימות בין בנות בכיתה ד'

חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, עונה על שאלה בנושא התמודדות עם אלימות בין בנות בכיתה ד'.

חלי ברק שטיין פסיכולוגית חינוכית מומחית. מטפלת ומייעצת לילדים, הורים ומשפחות, מלווה מנהלים ואנשי חינוך. מעבירה הרצאות וסדנאות להורים ואנשי חינוך במסגרות שונות.
שאלה

אני מחנכת כיתה ד'. בכיתה יש קבוצת בנות המסוכסכת חברתית זו עם זו, כל פעם בת אחרת עם בת אחרת. הבעיה ידועה כבר מכיתה א' ומדי שנה היא הולכת ומחריפה. מידי פעם יש הפוגות אחרי טיפול חוזר ונישנה, עד לאירוע הבא. הכיתה מטופלת ע"י כל גורמי בית הספר, החל מהיועצת, רכזת השכבה, אני המחנכת, סגנית בית הספר ואחראית על המשמעת וכמובן גם המנהלת בתמונה.
נערכה סדנא בכיתה, הוקדשו שיעורים רבים לנושאים חברתיים, נערכו אינספור שיחות אישיות ושיחות עם ההורים, נוסו דרכי טיפול שונות ועדיין יש קושי עצום לטפל בבעיות המתעוררות.
עיקר הקושי הוא לא עם הבנות אלא עם הוריהן, בכל אירוע מאיימים ההורים של הצד האחד כנגד הצד השני. לעיתים יש ההאשמות של בית הספר, ההנהלה וכמובן שלי כמחנכת.
לטענת ההורים יש קנאה תהומית בין הבנות ולכן הם אלה שיטפלו בצד שכנגד כדי שלא יאונה לביתם חלילה דבר.
ההורים מגיעים לעימותים בעיקר מילוליים.
באחד המקרים אף הוגשה תלונה ותלונה שכנגד מצד ההורים.
כשיש ויכוח ולו קטן בין הבנות ההורים(3-4)"מסדרים" את העניינים ומאיימים על הילדים המדוברים.
עלי לציין שכל האירועים האלימים מתרחשים שלא במסגרת שעות הלימודים אלא אחר הצהריים.
אני מרגישה שלמערכת בה אני עובדת אין כלים לטפל בבעיה ולמגרה. אני מקדישה שעות אינספור בניסיונות לפתור את הבעיות וכן גורמים נוספים מסייעים בניסיונות שונים לפתרון ואכן מידי פעם יש שקט, אך אני מרגישה שאין די בכך.
הדבר גובה ממני מחיר אישי כבד, שכן לא הוכשרתי לטפל בהורים עם בעיות נפשיות, רגשיות או עברייניות.
מרבית ההורים הטובים חשים גם הם תסכול, שכן אירועים אלה מקרינים על הכיתה ועל התחושה הכללית.
האם יש משהו שניתן לעשות? האם עלי להתעלם מאירועים שמתרחשים מחוץ לבית הספר? מה יקרה אם הדברים יצאו מכלל שליטה? אני מודאגת….

תשובה

מחנכת יקרה
התופעה של סכסוכים בין בנות, בה מעורבים גם ההורים, היא מוכרת. העוצמה שאת מתארת אכן חריפה ומדאיגה
נשמע שהשקעתם מאמץ רב, גם של חשיבה וגם של פעילויות יעוציות קבוצתיות ואישיות כדי לשפר את המצב- ואין שיפור.
שתי הברירות שהצגת- לוותר על המשך המאמץ בנושא, ו/או שתמשיכי להשקיע ולסבול ללא תוצאה- שתיהן לא מומלצות.
הברירה השלישית, והמומלצת, היא שתעצרו בעשיה, וגם בהשקעה הרגשית כדי לעשות חושבים בצוות שלכם, עם השרות הפסיכולוגי, עם יועץ חיצוני. גם עם עצרתם כבר מספר פעמים בעבר, אתם צריכים לעצור שוב. פעם בכמה חודשים- לעצור ולחשוב שוב. להערכת מצב, להעלות השערות, ולגבש תוכנית פעולה. לפעמים תחליטו על פעילויות אקטיביות, ולפעמים על חוסר התערבות. הכל טוב- כל עוד מעורב רציונל ושיקול דעת.
ואולי את שואלת בעייפות וביאוש- כמה זמן עוד תצטרכו להתעסק בנושא? והתשובה- כמה שצריך.
המצב מורכב, לכן התהליך מורכב וארוך. המחשבות שלכם צריכות להיות גם כן מורכבות, הפתרונות צריכים להיות יצירתיים ‘ומחוץ לקופסא . אולי לשלב התערבויות של סמכות כלפי ההורים, אולי לחשוב איך ההורים ישלמו מחיר של תוצאה טבעית על ההתנהגות השלילית שלהם. יש רעיונות לשיפור המצב, צריך להמשיך לחפש אותם.

הכי חשוב, שהקבוצה השלילית לא תשתלט על כל הכתה, ותעכיר את האוירה. גם לשם כך צריך חשיבה והתארגנות. זה אפשרי.

זה הכיוון, בהצלחה,

חלי ברק שטיין
פסיכולוגית חינוכית מומחית
heliba@inter.net.il
www.hebpsy.net/barak
072-2236368
(אחרי השעה 16.00)

לחצו להמשך קריאה
הקטן