שלום רב לאם המודאגת
את מודאגת בצדק.
תחילה רצוי להבהיר שאין שום קשר בין תכונותיו הטובות של בנך לבין העובדה שהוא משתמש באגרופיו. ילד שהוא מנהיג טבעי לא נזקק למכות. הילדים מעריצים ילד כזה בזכות אישיותו או תכונותיו, ונמשכים אליו בלי שיהיה לו צורך באלימות. הילד שלך משתמש באגרופיו כי הוא גילה שכך הוא מפחיד את הילדים האחרים. כתוצאה מהפחד שהוא משליט, הם מוותרים לו והוא משיג סוג של שליטה עליהם. שליטה שלילית כמובן.
לכן אני מבינה את דאגתך.
אין טעם לשוחח עם הילד שלך על אלימות. הוא מבין מהי אלימות והוא יודע איך להשתמש בה לצרכיו. כל שיחה שלך על הנושא רק מעוררת בו את הרצון להמשיך בה, כי עובדה: הוא משיג שליטה על הילדים וגם מצליח להשיג את תשומת הלב שלך. את מדברת איתו, את מדברת עליו. כך הוא שולט בך ומפעיל אותך.
איני יודעת מה את עושה כדי להפסיק את ההתנהגות האלימה הזו שלו, אבל ממכתבך משתמע שכאשר הוא נמצא על ידך הוא לא פועל בדרך הזו. כנראה שאת לא מאפשרת לו לפעול כך. וזו הדרך הנכונה. לעצור אותו, בצורה פיזית ממש. פשוט לא לאפשר לו להפעיל את אגרופיו. בלי לדבר כלל. צריך להסתכל עליו כל הזמן, וברגע שרואים שהוא מתקרב לילד בצורה מאיימת – לתפוס אותו מיד ולהרחיקו משם. ייתכן שרצוי גם להסביר לו שאם תראי אותו פועל כך – לא תאפשרי לו ללכת לגן השעשועים או לאותם מקומות שבהם הוא מתנהג כך. אם את רואה אותו מכה – קחי אותו הביתה, מיד, בלי דיבורים, ואל תרשי לו לצאת.
יש לשער שהוא יבטיח לך שהוא לא יתנהג כך יותר. לצערי עלי לומר שלא ניתן להאמין לו. כאן המקום להתחיל לעבוד על התנהגויות אחרות. ראשית, אולי כדאי לבדוק למה הילד שלך מרביץ? אם הוא נבון, וכריזמטי, למה שירביץ? יש לשער שהילד שלך התחיל להכות כי הוא הרגיש בעבר רגשות עזים, כמו תסכול, כעס או אכזבה, אבל לא ידע איך לבטא אותם ולכן הוא התחיל להרביץ. בינתיים הוא גילה שהרבצות מביאות עוד "רווחים". כדי לחלץ אותו מהמצב הזה צריך ללמד אותו איך לזהות את רגשותיו וגם איך להביע אותם ולשלוט בהם.
שאלי אותו למה הוא מכה? ואחרי שהוא יסביר נסי להבין מה הוא מרגיש. אולי מישהו לקח לו משהו? (הוא מרגיש כעס). אולי הוא רצה משהו שנמצא אצל מישהו אחר? (הוא מרגיש אכזבה). אולי תפסו לו את הנדנדה? (הוא מרגיש כעס/אכזבה/תסכול). אחרי שתזהי את הרגש תתחילי לשוחח איתו על רגשות כמו כעס, אכזבה ותסכול. זכרי: מוצדק להרגיש רגשות. לא מוצדק להביע אותם בדרכים שפוגעות בזולת. שוחחו על דרכים אחרות להתמודדות עם רגשות אלו, בלי מכות.
אל תוותרי ואל תצאי איתו לגינה.
בקשי ממנו שהוא יגיד לך מה הוא יכול לעשות אם האירוע הזה, או דומה לו, יתרחש שוב. לדוגמא: הוא יכול להסביר לילד האחר שהוא רוצה את המשחק; הוא יכול לבוא אלייך ולהגיד לך; הוא יכול למצוא משחק אחר; הוא יכול לוותר; הוא יכול לחכות בתור ועוד. חזרו על ההתנהגות החדשה מספר פעמים, ורק אז תצאו לגינה. לפני היציאה הגידי לו בצורה קצרה ופשוטה, משפט כזה (או דומה לו): "אתה חייב לזכור שאם תרגיש שאתה כועס אתה בא אלי מיד". אמרי רק את הדרך החיובית. הנכונה. מה הוא צריך לעשות. אל תזכירי בכלל שאסור לו להרביץ. הוא יודע את זה היטב.
צפי בו כל הזמן.
ברגע שאת רואה שהוא מתחיל להתעצבן – עמדי לידו. הוא צריך לראות שאת מסתכלת עליו. זה יזכיר לו את מה ששוחחתם בבית.
אם את רואה שהוא מתכונן להרביץ – תפסי אותו וחזרו מיד הביתה. בלי דיבורים. אל תיגררי לדיבורים איתו ואל תגיבי לצרחות או לבכי שלו. שתקי. זה המסר החזק ביותר. זה קשה נורא אבל הכרחי. אחרת תיגררי לעוד הטפת מוסר שלא תועיל בכלום.
אם את רואה שהוא מתאפק, ומתגבר – תתחילי להלל ולשבח אותו. יש ביהדות, במסכת "פרקי אבות" משפט מקסים של חכמינו הקדומים, חז"ל, שמתאים בדיוק למצב הזה: "איזהו גיבור? – הכובש את יצרו". חייכי אליו, חבקי אותו, אמרי לו שאת גאה בו על שהוא הצליח להתאפק, וכו'.
אזהרה: מדובר בתהליך חינוכי ארוך, מייגע, שלפעמים יתקדם ולעתים תראי נסיגה. אל תיבהלי. פשוט המשיכי לעזור לבנך לבחור ולפתח דרך ערכית, נכונה, בחיים.
לגבי התנהגותו בגן:
א. שוחחי עם הגננת ובררי מה היא עושה איתו.
ב. אין לך שום שליטה על ההתנהגות של בנך בגן, ואת לא צריכה להיות אחראית על ההתנהגות שלו שם. וודאי שזה לא נעים לשמוע עליו מהורים אחרים, אבל שם, בגן, זו לא אשמתך.
ג. אחד מתפקידיה של הגננת הוא לשמור על הילדים, ולחנך אותם. היא חייבת לטפל בבנך, בדרכים חינוכיות שהיא מכירה.
ד. אני מאמינה שאם בנך יראה שהוא מפסיד כאשר הוא מתנהג באלימות, ובמקביל הוא ילמד לזהות את רגשותיו, לשלוט בהם וירכוש דרכי התנהגות אחרות – ההתנהגות האלימה תפחת.
בהצלחה רבה ושנה טובה
עידית
