תוכן
[מאמר זה בהמשך למאמרים: האלימות שהאינטרנט תפס ברשתו – על אלימות, אינטרנט ומשפט]
מצורפים למטה.
לאלימות באינטרנט צורות שונות וכך גם לאלימות במוקדים מובילים כמו בפייסבוק או בפורומים. צורה שכיחה של אלימות זו, שבעצמה יכולה ללבוש ביטויים שוניים, מוכרת במונח הטבוע הוא Cyber Bullying, ביריונות מקוונת או פגיעה מקוונת, אם תרצו.
דו שיח הנוטף ביטויים אלימים בצ'טים, בפורומים או בפייסבוק ורשתות חברתיות שונות, הטרדות דרך אמצעים אלה, השמצות, השפלות ועלבונות, הם אך דוגמאות אחדות לאלימות לה נחשף הנוער באינטרנט ומחוצה לו.
מה יש לשיח המשפטי לומר על אלימות באינטרנט?
ברשימה זו אתייחס לסוגיות משפטיות עיקריות וההסדרים החוקיים להן. הסוגיות שתוצגנה עולות בקנה אחד עם מקרי האלימות השכיחים באינטרנט כמו גם עם הטיפול המשפטי הניתן להם במסגרת הדין המצוי.
כפי שצויין, האינטרנט נתפס לא פעם ולא פעמיים כזירה נוספת בה האלימות פושטת, ככל מרחב בו יש ממשק חברתי כלשהו או חופש ביטוי המנוצלים שלא כיאות. כך גם בעיקרו של דבר, לדידי, לא נס ליחם של הכלים בהם טיפל המשפט באלימות שאינה מקוונת.
אדגים הדברים באמצעות דוגמה המצביעה על מקרה בו העולם הוירטואלי פוגש בזה הממשי בצורה אלימה.
מפגש אלים- בין הממשי והוירטואלי
שיח בין חברים לכיתה התלהט בהקנטות ובמילות גנאי על רקע חיכוכים שהתבטאו חדשות לבקרים ב"עולם הממשי", ועבר לחילופי דברים בפייסבוק. כך קבעו הניצים להיפגש בשכונה הקרובה למגוריהם. חילופי הדברים התלהטו במהרה וכך גם הטונים. המפגש שהחל מול מסכי המחשב הסתיים באלימות פיזית תוך שימוש בנשק קר. האיומים שהוחלפו באתר היוו לבסוף חלק מכתב האישום שגולל את המקרה בו גובשו עבירות פלילות שונות, בהן עבירות תקיפה, אך גם עבירת האיומים, כאשר ההתנהלות בפייסבוק היוותה חלק בלתי נפרד מגיבושה.
מכאן צא ולמד, כי הקורפוס הפלילי רלוונטי להתנהגויות הצבועות בשימוש ברשת, ורשויות התביעה ובתי המשפט עושים בו שימוש במקרים המתאימים.
כך עבירת האיומים עשויה להיות רלוונטית גם לשיח אלים הנכנס בד' אמותיו של סעיף 192, לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, אף אם מנוהל בפורומים, בפייסבוק או בצ'טים.
192. המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ההדגשות אינן במקור- ש.א.)
דהיינו, פגיעה ואלימות באינטרנט יכולות להכשיר את הקרקע במידת הצורך, גם להגשת תלונה במשטרה, שתחקור את נסיבות המקרה.
וודאי, במידה והפרשיה לא התגלגלה בסופו של דבר להליך פלילי המנוהל על ידי המדינה (כבדרך הרגיל) פתוחה הדרך בפני הקורבן לנסות מזלו עם קובלנה פלילית. בקובלנה אדם פרטי נכנס בנעלי התובע. קובלנה פרטית עשויה לשאוב גם לדוגמה מחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965. גם פגיעה בפרטיות יכולה לעשות כן בנסיבות מסוימות. אפיק משפטי אחר הוא זה האזרחי. תביעה נזיקית למשל המוגשת על ידי יישות משפטית אחת כנגד אחרת בגין נזק שנגרם לזו הראשונה בעקבות פרסום שבעיניה נכנס בגדרי הגדרות החוק ל"לשון הרע", היא די שכיחה (ראו למשל ת"א 176992-09אברמוב נ' פרנקל ואח'). פרסומים פוגעניים בפורומים ובפייסבוק, גם כאלה המכילים ביטויי אלימות מילולית יכולים לקבל סעד משפטי השואב מהמטריה של לשון הרע. בשל השכיחות היחסית של מקרים אלה בנוף המשפטי, נרחיב על כך מעט.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר;
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
1) ) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
2) ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
3) ) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
4) ) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
3. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.
(ההדגשות אינן במקור- ש.א.)
בדומה לתביעות נזיקיות אחרות, גם בתביעת לשון הרע בזיקה לפרסום בפורום פלוני או בפייסבוק, תיבחן ההתנהגות העומדת על הפרק במשקפיו של האדם הסביר וסטנדרט ההתנהגות הסביר. באשר לסיכויי התביעה דה פקטו נראה כי בתי המשפט אינם רואים הכרח בקרות התוצאות המתוארות לעיל בסעיף 1 וכן בקריטריונים בסעיף 2 לחוק על מנת לקבוע כי רובצת אחריות נזיקית על כתפי הנתבע. בתי המשפט גם יכולים להסתפק בבחינת השאלה שמא יש בכוחו של הפרסום לגרום לתוצאות אלה על מנת לקבוע כי המפרסם מוחזק כאחראי. וכאמור לעיל לשון הרע גם יכולה להיות מכללא מן הפרסום ולאו דווקא ישירה.
אחריות בגין עוולה אזרחית זו נגזרת מפקודת הנזיקין, תשכ"ח- 1968, ומשכך יכולה לזכות את התובע בפיצויים. יצויין, כי מטרת הפיצויים להשיב המצב לקדמותו, הווה אומר, להעמיד התובע במצב בו היה עובר לפגיעה מן העוולה (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף). זהו הפיצוי התרופתי שאמור לסייע ולתקן את הנזק לשמו הטוב של התובע. בפסיקתם בתי המשפט יתחשבו גם בטיב הפרסום ובהיקפו, בהתנהגות הצדדים ובמידת הפגיעה. נוסף על כך, מטרתם של הפיצויים יכולה להיות גם בהרתעה מפני פרסום שיש בו משום לשון הרע. זהו הפיצוי העונשי. למותר לציין כי נזק בפקודה כולל גם פגיעה שאינה ממונית, כגון זו בה עסקינן פעמים רבות בפוסטים בפייסבוק ובפורומים, הפוגעים בשמו הטוב של פלוני.
סעיף 7א לחוק מאפשר לבתי המשפט לפסוק פיצוי כספי שסכומו אינו עולה על 50,000 ש"ח, ככל שהוכחה כוונה לפגוע בפרסום לשון הרע, וכל זאת ללא הוכחת נזק על ידי התובע. כל אלו ייפסקו בהתאם לבחינת המקרה הספציפי על נסיבותיו.
מכאן, שביטויי אלימות עשויים לעיתים להוות לשון רע בה נעשה שימוש באתרים מאלו המצויינים לעיל. בְּתורה, לשון הרע עשויה לגבש עוולה אזרחית, ולעיתים הליך עם ציביון פלילי.
ברי כי לא כל מקרה אלימות בו נאמרות על גלי האתר מילים פוגעניות או כאלה שעלולות לפגוע בשמו הטוב של מאן דהוא, בהכרח יענה על סעיפי חוק איסור לשון הרע. ומכל מקום, בל נשכח כי עולם המשפט שוכן במערכת שיקולים עדינה ועבודתו של השופט רצופה במלאכת איזונים ובלמים. האינטרסים המוצדקים עליהם אנו מעוניינים להגן מפני האלימות ברשת הינם מגוונים; משמו הטוב וכבודו של פלוני, דרך שלמות גופו וזכותו לחיים ולביטחון, המהוות זכויות יסוד חוקתיות. דא עקא, אלה אינם עומדים בדד ופעמים רבות מונחים על כף המאזניים ערכים נוספים. במקרה דנן ניתן בנקל לחשוב על הפגיעה האפשרית בחופש הביטוי, המהווה אף הוא זכות יסוד חוקתית בישראל ומאושיות הדמוקרטיה. ככזו מוצאים השופטים כי מקרים רבים, המגיעים לשולחנם ומערבים אלימות באינטרנט, מעלים התנגשות בין הזכות לחופש הביטוי שמתמודדת מול שמו הטוב של האדם.
בשנים האחרונות חלה עלייה במספר המקרים בהם נקראת המשטרה לחקור עבירות המבוצעות על ידי בני נוער ומפרות את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 9811, היכול להוות טיפול משפטי במקרים של צילומי מעללי אלימות והפצתם ברשת, שעלו לכותרות. סעיף 5 לחוק קובע, כי "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו…., דינו מאסר 5 שנים". ישנן דרכים שונות בהן מתבטאת הפגיעה בפרטיות: הטרדה (סעיף 2(1)), צילום אדם ברשות היחיד (2(3)), שימוש בידיעה על עניינים פרטיים (2(9)), פרסום שהושג תוך פגיעה בפרטיות (2(10)) או ביחס לפגיעה בצנעת הפרט (2(11)), העתקת תוכן גם מתוך מסר אלקטרוני ללא רשות (2(5)) וכיו"ב. בעניין זה ניתן להעלות מספר פרמטרים רלוונטיים: האם התצלום נעשה ברשות היחיד? האם התצלום נעשה בכוונה לבזות ולהשפיל ופרסומו היה במזיד? האם התצלום פורסם ללא הסכמת המצולם (סעיף 1)?
סעיף 4 לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות יכולה להכשיר גם עוולה אזרחית שפקודת הנזיקין חלה עליה. אך סעיף 6 לחוק הפרטיות קובע כי עבירה או עוולה לא יתגבשו מקום שבו אין פגיעה של ממש. בית המשפט רשאי לחייב נתבע בפיצוי עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
מפאת העובדה שפרסומים אלו ודומיהם שכיחים, אציין דברי חקיקה רלוונטיים נוספים.
חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960 אוסר בסעיף 45 לפרסם כל דבר שיש בו להביא לזיהוי קטין הקורבן לעבירת מין, אלימות או התעללות. המפר איסור זה, דינו לשנת מאסר.
חוק העונשין, התשל"ז- 1977 בסעיף 214 אוסר על פרסום תועבה ועל פרסום תועבה בדמות קטין למשל. פרסום הוא גם לרבות חומר מחשב וכל מוצג חזותי או אמצעי שמיעתי העשויים להעלות מילים או רעיונות, ולכן החוק מטפל גם בפרסום תועבה דרך הרשת.
