שלום רב
בית ספר הוא מסגרת שונה מאוד מהגן. יש בה דרישות התנהגות אחרות, צורה אחרת של מתן תשומת לב, דרכי הוראה ולמידה שונות, ארגון חברתי שונה ועוד ועוד. כתוצאה מכך (וגם, כמובן, מסיבות נוספות) להרבה מאוד ילדים יש בעיות הסתגלות כאלה ואחרות בתחילת הלימודים בבית הספר. גם לילד שלך יש, ככל הנראה, בעיית הסתגלות לכיתה א'.
המשמעות היא שההתנהגות של הילד רומזת על משהו שקשה לו בכיתה. אולי זה רק דבר אחד, ואולי יותר. הילד לא יכול "לשים את האצבע" ולהסביר לכם מה בדיוק מפריע/קשה/לא נוח/לא מתאים לו, אז הוא מפנה את הקושי להתנהגות מסוימת ו"מאשים" אתכם. הוא בחר בהתנהגות הזו דווקא, כי הוא מרגיש בחושיו (הבריאים!) שזה מפריע לכם מאוד. אז אם תמשיכו להיות "אובדי עצות", ותראו לו שזה קשה לכם מאוד – הוא רק ימשיך ואף יעצים את ההתנהגות הזו. לכן ההצעה הראשונה שלי היא להירגע. ברגע שאתם מבינים שזו זעקה מסוימת לעזרה, אתם כבר על הדרך לטיפול בבעיה. בימים הבאים, כשתבואו לקחת אותו, נסו לא להתרגש מהבכי. אם אפשר – אז אל תתייחסו בכלל לבכי. חייכו, חבקו והמשיכו בדרך הביתה. אל תנסו לפייס אותו ובוודאי שלא להבטיח מתנות וכדומה. אל תיקחו שום "אשמה" על עצמכם. אתם בסדר גמור. אמרו בשקט שבאתם, והכל בסדר, והמשיכו.
יחד עם זאת ברור שהילד מרגיש קושי ופחד. עם הרגשה לא מתווכחים. אז עכשיו צריך לזהות את הבעיה שמפריעה לו ולנסות לפתור אותה. אני מציעה שתפעלו בשני כיוונים:
1. שבו עם הילד ושאלו אותו מה מפריע לו בכיתה. גם אם הוא שוב פורץ בבכי – נסו לא להיראות מזועזעים או מבוהלים. הרגיעו אותו וחזרו על השאלה. אם הוא יחזור על הסיבה שהוא אמר לכם, שהוא פוחד שתשכחו אותו, חזרו באוזניו על מה שכתבת בשאלה שלך. אמרו בתקיפות, אבל בנעימות, שאף פעם לא שכחתם אותו וגם להבא לא תשכחו אותו, ושאלו שוב מה מפריע לו. אם הוא לא יאמר מעצמו, נסו, בעדינות, להציע מספר אפשרויות: אולי קשה לו להעתיק מהלוח? אולי המורה אומרת לו דברים שהוא לא מבין?
בהערה מוסגרת: תתפלאי עד כמה קשה לילדים בכיתה א' להבין, למשל, את מערך הצלצולים בביה"ס. איזה צלצול אומר "לצאת" ואיזה "להיכנס"? הרי הם זהים. ויש ילדים שקשה להם להבין מה צריך להוציא עכשיו מהילקוט ומה אסור, ובאיזה עמוד צריך לפתוח את החוברת. ויש עוד קשיים, בעיקר של התנהגויות שהם לא נדרשו להן בגן.
ואולי הקשיים של בנך הם בכיוון החברתי: אולי אין לו חברים? אולי יש ילד שמציק לו או מעליב אותו? אולי הוא רוצה לשבת ליד ילד אחר?
2. דברי עם המורה. בקשי ממנה לקבוע לך פגישה, כמה שיותר מוקדם. היא בוודאי רואה את ההתנהגויות של בנך. אולי לה יש הסבר? אולי היא יכולה לבדוק עם הילד למה הוא מרגיש כך? ואולי יש לה, מהניסיון, "טיפים" שהיא יכולה לתת לילד ולכם. אין לי ספק שאם היא תהיה ערה להרגשה של בנך, היא תוכל להרגיע אותו, במילה או בליטוף, או בחיבוק, ולתת לו הרגשה שהוא אהוב ומוגן; היא יכולה "להזכיר" לו, כשהוא מתחיל לדאוג, שאתם תגיעו לקחת אותו; היא גם יכולה לארגן לו לוח זמנים ופעולות של יום הלימודים. מכיוון שלילד בכיתה א' אין יכולת להבין זמנים, או לקרוא שעון, לוח זמנים שמאורגן בהתאמה לגיל, עם איורים של פעולות מסוימות, יכול לסייע לבנך לדעת מתי יגיע סוף יום הלימודים ואתם תבואו לקחת אותו.
אני מאחלת לבנך שהוא יתגבר על הקשיים ולכם – שתצליחו בגידולו הטוב.
עידית