שאלה ותשובה
הצקה לילדה שלי

שאלה בנושא הצקות לתלמידה חדשה בכיתה.

פרופסור אליעזר יריב פסיכולוג חינוכי, מרצה ומנחה סדנאות לבתי-ספר, מרצה אורח באוניברסיטאות, במכללות ובמכון מופ"ת.
שאלה

שלום רב,

שמי שרית והייתי רוצה לקבל עצות להתמודדות עם תלמידה מהכיתה של ביתי שמתנכלת לה ומציקה מזה שנה וחצי.
לפני כשנה וחצי עברנו דירה לראשון לציון וכשביתי נכנסה לכיתה, מסתבר,שהילדה שמציקה לה הייתה "מלכת הכיתה" וביתי באה וערערה לה את המקום השייך לה. לא שאני רוצה שביתי תהייה "מלכת הכיתה" ממש ממש לא, אבל זה מה שקורה.
מאז תחילת שנה שעברה ועד היום זה מלווה אותה והילדה לא רוצה ללכת לבית הספר כדי לא להקלע לסיטואציות לא נעימות עם הילדה. זה הגיע לרמה של חרם כיתתי מצד הבנות ומצד הבנים, הורדת מכנסיים, דחיפות, קללות, שליחת מכתבים לילדה אחרת ובהם כתובות קללות והשמצות. והיא מאשימה את ביתי שהיא מזייפת את הכתב שלה כשהילדה שקיבלה את המכתבים אומרת שהיא מזהה שזה אינו הכתב של ביתי.
בתחילת שנה שעברה ניגשתי לילדה ואמרתי לה, שאם היא לא רוצה להיות החברה של ביתי זו בחירה שלה, אבל שלא תעז לגעת בבת שלי…. והילדה לא מרפה.
זה עורר בבית הספר סערה, המנהלת והמורה כעסו עליי מאוד, הבלגתי.
מה עליי לעשות כדי להקל על ביתי?
מעבר לזה שאני אומרת לה תתעלמי ממנה היא מאוד חלשה והכוחניות נובעת מתוך כך שהיא חלשת אופי.
ילדתי אמרה לי: "היא מסכנה אז למה אני צריכה לסבול" והיא צודקת.
שילחו לי תשובות ועצות למייל אני מאוד מאוד רוצה לעזור לביתי הגדולה אך בעצם היא קטנה בת 8.5.

תשובה

לאמא מראשון לציון,

עברתם דירה וביתך נכנסה לכיתה חדשה. לצערה של ביתך, התברר שבכיתה הזו ישנה ילדה שנחשבת ל'מלכת הכיתה' והיא זיהתה בביתך איום על מעמדה. וכך היא פתחה במלחמת חורמה שמלווה בפגיעות וחרמות. מתוך מכתבך הקצר ישנם סימנים לכך שהצוות תומך באותה ילדה ודוחה בשלב זה את מאמציך לשפר את מצבה החברתי של ביתך. אכן בעיה קשה. לדעתי עומדות בפניך שתי אפשרויות. האחת לבקש פגישה עם המנהלת, המחנכת והצוות הייעוצי ולדון עימם במצב שנוצר. מוטב לקיים את הדיון בכובד ראש אבל בלי התלהמות. אם הפגישה תהיה טובה, יש סיכוי שהצוות יבין ללבך ויתגייס לפתור את הבעיה. אם לא, אני ממליץ לך לשנות מיקום – או להעביר את בתך לכיתה אחרת ואפילו לבית ספר אחר. לפירוט נוסף, את מוזמנת לקרוא את ספרי החדש 'יש לי עיניים בגב' ובו אני דן בהרחבה בתופעה המכוערת הזו של חרמות ודחייה חברתית.

בהצלחה,

פרופ' אליעזר יריב

לחצו להמשך קריאה
הקטן