מרקם היחסים בין חילוניים ודתיים בחברה הישראלית, הוביל לפיתוחה של תכנית ייחודית המשותפת לשתי מכללות להכשרת מורים במרכז הארץ, מכללה חילונית ומכללה דתית ולעריכתו של מחקר שבחן את השפעתה. התכנית כללה קורס אקדמי, מפגשים בלתי-פורמליים, ומפגשי סגל, ונועדה לקיים היכרות ודיאלוג בין המשתתפים. חלקו האחד של המחקר בחן את השפעתה של התכנית על הבוגרות, ובו עוסק המאמר. השתתפו במחקר 133 בוגרות התכנית בשנים – 1999 2008, שממלאות כיום תפקידים במערכת החינוך בארץ. המחקר שילב כלים כמותיים ואיכותניים. כלי המחקר כללו סקר טלפוני וראיון מיקוד קבוצתי. נמצא, שכל המשתתפות תופסות את הקורס המשותף כחוויה ברמה גבוהה, בשונה משאר הקורסים שלמדו; הן ממליצות על המשך הקורס, כשהנימוקים המרכזים הם החשיבות של המפגש עם האחר ועם דעותיו, והחוויה המיוחדת והחיובית שיוצר המפגש; לדעתן תרמה התכנית לשינוי עמדותיהן ולפיתוח
סובלנות כלפי המגזר האחר; אצל חלק גדול מהן נמצאה נכונות גבוהה לשלב רעיונות אליהן נחשפו בתהליך הלמידה/הוראה; ההוראה המשותפת של שני מרצים נתפסה על ידי מרביתן כתורמת להצלחת הקורס, והדיאלוג ביניהם, שכלל אף חילוקי דעות, היווה עבורן גורם מאתגר.
לבסוף, התרומה הכללית של הקורס נתפסה ברמה גבוהה.