מאמר
חילוקי דעות בין ההורים בנושאי חינוך
מלי דיין

מה עושים כשבני הזוג לא מסכימים לגבי סוגיות חינוכיות? כשהאחד חושב ככה והשני חושב אחרת? האם אפשר בכלל לגשר על הפער? ואם כן, איך?

תוכן

כשהייתם צעירים, התאהבתם והתחתנתם – האם חשבתם מה יקרה כשהילדים שלכם יהיו בני 3, 8, 16? האם חשבתם איך תחנכו אותם? מה הערכים שתרצו להקנות להם? לפי אילו אמות מידה תרצו לחנך אותם? וגם אם חשבתם על זה כל אחד לעצמו, האם דיברתם על האג'נדה החינוכית הזאת ביניכם? האם הסכמתם על מתווה חינוכי משותף לשניכם? בני זוג בדרך כלל לא עושים את זה, אלא נתקלים בשאלות הללו תוך כדי ההורות, תוך כדי חיי היום-יום והאתגרים השוטפים.

אז מה עושים כשבני הזוג לא מסכימים לגבי סוגיות חינוכיות? כשהאחד חושב ככה והשני חושב אחרת? האם אפשר בכלל לגשר על הפער? ואם כן, איך?

ובכן, אפשר בהחלט לגשר על הפער, ועכשיו נראה איך עושים את זה. קודם כל, חשוב לזכור שחילוקי דעות בין בני זוג לגבי האג'נדה החינוכית הם טבעיים לחלוטין. טבעי לגמרי שאנשים שונים, שגדלו בבתים שונים להורים שונים, והתחנכנו על ערכים שונים במידה זו או אחרת – יהיו בעלי אג'נדה חינוכית שונה ויבינו כל אחד בדרכו מהי הורות טובה. הורה אחד יחשוב למשל שלעשות הכול עבור הילד שלו זה הדבר הטוב ביותר, והורה אחר יחשוב שאין טוב מאשר חינוך לעצמאות מוחלטת.

ברגע שהבנו שמותר לבן הזוג שלנו להחזיק בדעה אחרת, כבר הרבה יותר קל לנו להתמודד עם חילוקי הדעות בינינו.

אז מה עושים ברגע האמת, כשמגיעים לנקודה שבה כל אחד מאיתנו חושב אחרת ובאמצע יש ילד שרק מחכה לשמוע מה ההורים שלו יחליטו?

קודם כל חשוב מאוד לשמור על חזית אחידה ולהעביר לילד מסר שאימא ואבא מאוחדים גם אם דעתם שונה, שזה בסדר שלא כולם מסכימים, ושכל אדם רשאי להחזיק בדעתו אבל, וזה אבל חשוב, אימא ואבא ידברו ביניהם ויגיעו לפתרון שמתאים לבית שלנו, יחדיו!

המסר הזה הוא מסר עוצמתי מאין כמוהו. הילד מסיק ממנו כמה מסקנות: הראשונה – אימא ואבא מאוחדים, אף אחד מהם לא ישבור לשני את המילה.

המסקנה השנייה שהילד מסיק, וממנה גם לומד בעצם שיעור לחיים, היא שמותר לאנשים לא להסכים, מותר לי להחזיק בדעה משלי, לחשוב אחרת מהחברים שלי למשל.

והמסקנה השלישית, ואולי החשובה ביותר היא שגם אם לא מסכימים אפשר לפתור הכול. אם נדבר על הדברים שחשובים לנו, אם נקיים שיחה פתוחה, נקשיב, ננהל משא ומתן, נבוא לקראת האחר – אפשר לפתור הכול. הנה, אימא ואבא לא הסכימו ביניהם ובסופו של דבר הצליחו למצוא פתרון.

אז העברנו לילד מסר, אבל איך נפתור את חילוקי הדעות בינינו תכלס?

קודם כל, חשוב לשוחח ולהבין – למה אותו דבר חשוב כל כך לבן או בת הזוג שלנו? למה כל כך חשוב לאשתי למשל שהילדים יתקלחו תמיד לפני שהם שוכבים לישון? וחשוב להבין למה זה חשוב לה גם אם בעינינו זה נראה שולי לגמרי. למה חשוב לבעלי שלילד לא יהיה מחשב בחדר אלא רק מחשב בסלון? מה הסיבה שבגללה הוא מתעקש על זה? כשנבין למה זה כל כך חשוב לצד השני, יהיה לנו קל יותר לבוא לקראתו כי אולי נבין את ההיגיון שעומד מאחורי העיקרון, ואולי יהיה לנו קל יותר לשנות את דעתו כי נוכל להציג טיעונים שיצביעו על דרך אחרת.

השאלה החשובה ביותר שצריכה "לרחף" מעלינו כשאנחנו עוסקים בסוגיה משפחתית שבני הזוג חלוקים לגביה היא: "איך אני רואה את הילד שלי בעוד 20 שנה?", איזה אדם אני רוצה לטפח ולחנך? אדם עצמאי? חושב? סקרן? מכבד את זולתו? אדם פתוח? איש שיחה? חברותי? איש משפחה?

כשנדע איזה אדם אנו רוצים לטפח, נוכל על סמך זה לבנות חזון הורי משותף שבנוי מהערכים והעקרונות החשובים לנו. החזון הזה יהיה בעצם הבסיס של האג'נדה החינוכית שלנו, ועל סמך הערכים שמרכיבים את החזון הזה יהיה לנו הרבה יותר קל להציב בפועל את הגבולות בבית ולהחליט מה יותר חשוב, מתי בן הזוג שלי בא לקראתי ומתי אני באה לקראתו.

לדוגמה, נניח שגדלתי בבית שבו עשו הכול עבורי והייתי ילדה תלותית מאוד וגדלתי להיות מבוגרת שנאבקת בתלותיות הזאת, ולכן לי כאדם מאוד חשוב לגדל ילד עצמאי שידע להסתדר בעולם בכוחות עצמו, ונניח ששוחחתי עם בן זוגי והצלחנו להסכים שהוא יבוא לקראתי ונשאף לחנך את ילדינו לעצמאות, אני יכולה להתחיל ולהציב את הגבולות בהתאם כבר בגיל שנה וחצי-שנתיים. למשל: כשיוצאים מהבית, במקום להרים את הילד על הידיים נלך יד ביד לגן, במקום להאכיל אותו ניתן לו לאכול בכוחות עצמו, וככל שהילד יגדל כך זה יתפתח: נעודד אותו להתפשט לבד, להתלבש לבד, להתקלח לבד, בצורה מותאמת גיל כמובן.

זה כל הסיפור, לדעת מה חשוב לי ומה חשוב לבן זוגי, להבין למה זה חשוב, לבוא זה לקראת זה בכל פעם מחדש ולחנך ולהציב גבולות לילדינו על פי הערכים והעקרונות החשובים לשנינו יחד.

ביבליוגרפיה

באדיבות: מלי דיין- מדריכת הורים ויועצת משפחתית

https://www.parenthoodwithjoy.com/

לחצו להמשך קריאה
הקטן