השאלה הקריטית שלך במכתבך היא "כיצד אני עוזרת לה לשאוף להצליח ולהתקדם (בלימודים)?" אני שמה את המילה "לימודים" בסוגריים כי חשוב להרחיב את השאלה עוד יותר. את לא רק רוצה לעזור לה לשאוף להצלחה בלימודים אלא גם בהתפתחות שלה כאדם עם תכונות טובות של אכפתיות, התחשבות, שליטה עצמית, ערכים טובים, ויכולת להשתלב בחברה כישות ייחודית שבטוחה בגבולות שלה ומכבדת את הגבולות של אחרים. הפוטנציאל קיים, אבל המצב שאת מתארת מראה שבתך תקועה בתהליכים שמובילים אותה להגשים את הפוטנציאל הזה.03-9063153
בתך מוכוונת לחברים. כשהיא לא נמצאת בקרבתם, היא מחפשת את קרבתם דרך פייסבוק. הטלוויזיה היא בריחה עד שהיא שוב יכולה להתחבר לחברים. זה לא מתאפשר לה להתרכז בשיעורים או בשיעורי בית. היא עושה את המינימום הנדרש. היא איבדה את הסקרנות ללמוד, לגלות נושאים חדשים, ולגלות את התחומים שבמיוחד היא אוהבת. היא לא מגלה את היצירתיות שלה שיכול להופיע בתחביבים כי אין משהו שצומח מבפנים שמניע אותה לרצות ולהעז קדימה. הפוטנציאל קיים אבל לא מתממש.
הסיבה שזה לא מתממש זה בדיוק בגלל מוכוונות חברים. הקשר עם חברים לא נותן לה מנוחה כי הקשר לא באמת בטוח ואמיתית. קשר עם חברים לא בוגרים תלוי במילוי ציפיות, וכשהיא חוששת שהיא לא מספיק ממלאה את הציפיות זה מעסיק אותה, וכשהיא כן ממלאה את הציפיות היא לא יכולה להרפות כי היא צריכה להמשיך לעמוד בציפיות. לכן, הקשר עם חברים משאיר אותה במרדף תמידי לקרבה איתם, להיות דומה להם, למצוא חן בעיניהם, להיות חשובה להם.
כדי לתקן את המצב את צריכה ליצור חלל בצורה חיובית כדי שהיא תצטרך להיות תלותי בך לצרכים ההיקשרותיים שלה. את צריכה למלא את החלל הזה עד שהיא מוכוונת אליך במקום לחברים. היא צריכה להרגיש שאת התשובה שלה לסיפוק הקשר שבו היא מרגישה מיוחדת, שהיא דומה לך, שהיא חשובה לך, שהיא יכולה לספר לך את כל הסודות שלה, את מה שיש לה בלבה. כשהיא תהיה בקשר כזה בטוח איתך, אז היא תקבל מנוחה. היא לא צריכה לעבוד כל כך קשה עבור הקשר איתך כמו שהיא צריכה לעבוד עם החברים. ההזמנה להיות כמו שהיא בקשר איתך היא הרבה יותר גדולה מההזמנה של חברים.
אפשר להשוות את זה למזון. אם היא הייתה סומכת על החברים לספק לה אוכל, הם היו מביאים לה "אוכל מהיר," צ'יפס, ו"ג'נק פוד." אולי לזמן קצר זה כייף, אבל אז היא תתחיל להרגיש שחסר לה אוכל שבאמת מזין והיא תמשיך להרגיש את הרעב הזה ותרדוף אחרי אוכל. כשאת מספקת לה אוכל, זה אוכל אמיתי. מרק חם ועשיר בירקות ועוד אוכל ביתי טרי. רק האוכל הזה באמת משביע. תדעי שהיקשרות היא יותר קריטי לילד מאוכל. זה המזון הנפשי. כשהילד לא מקבל את המזון האמיתי הזה, הוא לא יכול להרפות מהחיפוש ואז הוא לא פנוי לשום דבר אחר – לא לימודים ולא לתחביבים. ולכן, איכשהו את צריכה לחזר אחריה, להפריד אותה מהחברים (לא כעונש או בצורה שלילית) ולפתח ולטפח את היחסים הנכונים איתה – ההיקשרות העמוקה. את בהחלט יכולה להפוך את כל המצב לכיוון אחר. כשהיא בקשר אמיתי עם אמה, הסקרנות ללמידה והיצירתיות חוזרות באופן טבעי. זה לוקח זמן, אבל זה תהליך אמיתי.
יש לנו קורסים וגם ייעוץ פרטי להורים כדי לעזור להם בעניינים כאלה. מומלץ מאוד לקרוא את הספר "אחזו בילדיכם – מדוע הורים חשובים יותר מחברים" ע"י דר' גורדון ניופלד, בהוצאת לייף סנטר. את גם מוזמנת ליהנות מהמאמרים באתר שלנו בנושאים הקשורים לעניין.
בברכה,
שושנה הימן