רקע

בספר ויקרא בפרק יט (פרשת קדושים) אנו מוצאים ציוויים שונים העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו. בפעילות זאת נעסוק בציווי: לא תקלל חירש.
ציווי זה מעלה שאלות:
א.   אדם שומע – מותר לקלל? ואם לא – מדוע לא נאמר בפשטות: לא תקלל?!
ב.   למה נזכר דווקא החירש? – הרי הוא ממילא אינו שומע את הקללה, ולכן גם לא נפגע ממנה.
* על השאלה הראשונה חלק מהפרשנים משיבים כך: אם אסור לקלל אדם חירש, ברור שאסור לקלל כל אדם. כלומר – מן המקרה הפרטי לומדים על הכלל.
* על השאלה השנייה כתב הרמב"ם:
"כי התורה לא הקפידה בעניין המקולל לבד, אבל הקפידה גם כן בעניין המקלל, כשהזהיר [הכתוב] שלא יגיע נפשו [של המקלל] לנקימה ולא ירגיל לכעוס…".

(ספר המצוות לרמב"ם עם השגות הרמב"ן, על-פי דפוס ראשון, קושטא ר"ע, מוסד הרב קוק, תשמ"ח – 1989, עמ' שעה)

הרמב"ם רואה באיסור לקלל כוונה חינוכית. מטרת האיסור הזה אינה רק להגן על מי שקיללו אותו, אלא גם לחנך את האדם שלא יקלל וכן להרגילו לתרבות דיבור נאותה ולדפוסי התנהגות ראויים. אסור לקלל בשום מקרה!

מטרות

1. להפנים ערכים של תרבות דיבור מכבדת וראויה.
2. לעודד יחס מכבד והוגן כלפי האדם בכלל, וכלפי השונה והחלש בפרט.

הנחיות

א. הפעילות לתלמידים תיעשה בקבוצות בצורת סדנה.
ב. חלקו לתלמידים את הדף לתלמידים.
ג. הפעילות מתחילה בעיסוק בשאלה הכללית: מדוע אסור לקלל?
1.   התלמידים ישלימו את הכתוב על הפתק: אסור לקלל, כי…
2. אספו את הפתקים מן התלמידים, הדביקו אותם על לוח הקיר, וכתבו על הלוח את
הנימוקים שהתלמידים העלו, תוך הדגשת המכנה המשותף שלהם.
ד. לסיכום חלק זה, שוחחו עם התלמידים על השאלה: מדוע אסור לקלל דווקא אדם חירש,
שאינו שומע את הקללה?
כוונו את התלמידים אל העיקרון, שמטרת הציווי הזה היא להרגיל אנשים לתרבות דיבור נאותה בכלל, ולהימנע מקללות בפרט.
ה. בהמשך הפעילות יקראו התלמידים את הקטע מן הספר "המצחיקה עם העגילים". הסיפור הוא על עולה חדשה המגיעה לשכונה ואינה מבינה עברית. הבנות לועגות לה ועל עגיליה. אמנם היא אינה חירשת, אך היא אינה מבינה מה אומרים עליה. הקטע מובא כאן, כדי להראות לתלמידים שהציווי "לא תקלל חירש" הוא בבחינת דוגמה, כלומר – הוא אינו מתייחס רק ל"קללה" ורק לאדם שהוא חירש, אלא ניתן ללמוד ממנו לגבי צורת דיבור באופן כללי – כלפי כל אדם בכלל, וכלפי אנשים שונים מאתנו בפרט. דוגמה לכך היא אנשים שאולי אינם מבינים את דברינו, כגון: עולים חדשים.
ו. דיון בכיתה – בעקבות העבודה על הקטע מן הספר "המצחיקה עם העגילים" דונו עם התלמידים בשאלות הבאות, תוך התמקדות בהכללות שניתן ללמוד מן הציווי "לא תקלל חירש":

• מהי תרבות דיבור בכלל (לאו דווקא קללות)?
• האם רק המילים פוגעות או גם שפת הגוף וטון הדיבור?
• האם יש לגלות רגישות מיוחדת כלפי חלשים ושונים?