תוכן
ל"ג בעומר הוא חג מאוד מצטלם. אני בטוחה שכמו בשנים הקודמות גם השנה יועלו לרשת תמונות של הורים וילדים סביב מדורה שרים, מחייכים, מספרים צ’יזבטים וצולים תפוחי אדמה. איזו אידיליה!
האומנם?
ברצוני להתייחס הפעם לצדדים שלא ממש מדברים עליהם בפומבי וגם לא מראים אותם בתמונות. ברצוני להתייחס לכך של"ג בעומר הוא אחד החגים היותר מלחיצים עבור הרבה מאוד ילדים. החג של הבילוי החברתי האולטימטיבי סביב מדורת השבט חושף באור האש את הקשיים החברתיים. הייתי אולי מגזימה ואומרת שכמו שההתכנסויות בחגים והמפגשים המשפחתיים בראש-השנה ופסח עלולים להוות קושי ולחץ עבור רווקים ורווקות, כך המדורה השבטית עלולה להוות מקור קושי גדול עבור ילדים והורים כאחד. אני רוצה לדבר על אותם הילדים שקשה להם.
את מי החג עלול להלחיץ?
1. החג עלול להלחיץ את אותם הילדים שלא פיתחו מיומנויות חברתיות ולא טיפחו קשרים. הקושי בא לידי ביטוי כבר במפגשי ההכנות שמתחילים מיד אחרי פסח ומגיע לשיאו יחד עם הלהבות. נכון שכל מפגש חברתי יכול להוות קושי עבור אותם הילדים אבל כאן מדובר במפגש אחר. זו לא עוד מסיבת כיתה עם תפקידים ברורים – טקס, הצגה או מסיבת יום הולדת. זהו מפגש לא פורמלי שבו התפקידים בקבוצה ויכולת ההשתלבות באים לידי ביטוי ביתר שאת. ובנוסף, היכולת הזו נבחנת תחת זכוכית המגדלת של ההורים.
2. החג יכול להלחיץ את הילדים בכיתות היותר גבוהות – שם כבר לא מארגנים מדורה כיתתית אחת. כשמתארגנים בקבוצות קטנות ישנם ילדים שלא מצליחים למצוא קבוצת השתייכות.
3. ישנם ילדים שנלחצים מנוכחות ההורים. הם מרגישים כמו באקווריום – מוקפים במבוגרים שבוחנים ושופטים אותם. ישנם הורים שיכולים להביך, הורים פעילים מדי או פסיביים מדי. ילד בעל תחושת ערך נמוכה שלא מרגיש בטוח בעצמו ובמקום שלו במעגל החברתי יתקשה לארח במעגל את ההורה שלו.
4. גם ההורים נלחצים. זו הזדמנות לראות "און-ליין" איך הילד מנהל אינטראקציות חברתיות. החג מתקיים חודש לפני סיום שנת הלימודים. כעת אין תירוצים של "זו תחילת שנה", "קשה לילד להשתלב…". עכשיו הילד קוצר את פירות השקעתו ביחסים עם שאר ילדי הכיתה. אם אחת סיפרה לי שהרגישה בושה גדולה כשהבן שלה רב ליד המדורה עם חבר לכיתה. היא לא ידעה מה לעשות. היא חשה רחמים גדולים והזדהות עם הילד המסכן שלה, אבל ידעה שהוא מתנהג בצורה לא הולמת. היא שמעה את ההורים מתלחשים על ההתנהגות הנוראית שלו והרגישה את תחושת הדחייה שבנה הרגיש. היא אמרה שהיא לא מסוגלת לראות את עצמה שוב מופיעה למעגל הזה בשנה הבאה.
5. הורים נלחצים גם מהצורך למצוא מקום במעגל החברתי של ההורים. זה לא עוד אחד מהמפגשים בכיתה עם המורה בהם בדרך כלל ההורים פסיביים ומשמשים בעיקר קהל. לא כך סביב המדורה. גם אם הייתה הופעה קצרה של הילדים וגם אם ועד ההורים טרח ואסף כסף ושילם למפעיל, בסופו של אירוע נשארים כולם סביב המדורה והאחריות נופלת על כתפיהם. מה עושים? איך עושים "שמח"? איך מארגנים את הילדים שמתרוצצים סביב האש? איך גורמים לילדים לא להסתכן? לשתף פעולה? איך יוצרים חברויות?
6. המורים עלולים להרגיש לחוצים כי התנהלות הילדים סביב המדורה אוטנטית ומשקפת בדרך כלל את האווירה שנוצרה במהלך השנה בכיתה. ניתן לראות ולחוש את הדינאמיקה הכיתתית – מרגישים את היחסים ושומעים את השפה. רואים מי הילד שקובע ומי הילדים שנגררים. להורים קל להפיל את האחריות על המורים. במידה והאווירה לא טובה – "כמובן שהמורה אשמ/ה".
מה ניתן לעשות?
במידה וההתנהלות סביב המדורה קשה אני מציעה להורים לא להילחץ ולא להלחיץ. מיומנויות חברתיות ניתן ללמוד. הן כמו שריר שצריך לטפח. צר לי לשמוע הורים שמדברים על הילדים שלהם במונחים גנטיים: "ביישנים", "סגורים", "סוציומטיים" וכו’. מיומנויות חברתיות לומדים קודם כל בבית מהתבוננות ובהתנסות. על ההורים לבדוק איזו דוגמא הם מהווים. עד כמה הם מטפחים קשרים חברתיים ועד כמה הם מאמנים את הילדים בבית לשתף פעולה, להקשיב, לשתף, להתחשב, לכבד ולמצוא מקום משמעותי חיובי במעגל המשפחתי.
חג שמח ושמרו על הגחלת!
