שלום רב
לדעתי אין בכך שום דבר גרוע אם יש גבול ברור בין הבית לבין בית הספר. בבית את אמא. בבית הספר את עובדת. המשמעות היא שבשעות הלימודים אינך אחראית על הילד שלך יותר מאמהות אחרות. מי שאחראית על בנך בשעות אלו היא המחנכת, ורק היא. זה צריך להיות ברור לך, לילד, למחנכת הכיתה, לצוות המורים ולמנהלת.
החששות שלך יכולים להיות בשלושה תחומים: יחסי אם-ילד; יחסי אם-מחנכת, ויחסייך עם המנהלת ועם צוות המורים. לכן:
בהתייחסות ליחסי אם-ילד: הילד צריך ללמוד שכאשר יש לו בקשה, או צורך, הוא פונה רק למחנכת ולא בא אליך. וגם את לא תיגשי לראות את בנך, לא בכיתה ולא בחצר. גם אם יש ריב בינו לבין ילד אחר, או שהוא רוצה להחליף מקום ישיבה, או שהוא שכח את האוכל בבית וכדומה – את לא מטפלת בזה. הכול יופנה למחנכת. כך תנהגי גם אם מורה אחרת, או ילדים, פונים אליך או מספרים לך על בנך. התשובה שלך צריכה להיות: יש לו מורה והיא תטפל בזה.
בהתייחסות ליחסי אם-מחנכת: במהלך יום הלימודים המחנכת לא תבוא אליך בתלונות, או בבקשות, לגבי הילד שלך. מבחינתה את כמו כל אמא אחרת והיא תפנה אליך כמו שהיא פונה לאמהות אחרות. וגם את לא תפני אליה, במהלך יום הלימודים, בשאלות לגבי מצבו הלימודי, או ההתנהגותי, או הרגשי או החברתי של בנך. המגעים איתה לגבי בנך יהיו בשעות של אחרי הלימודים.
בהתייחסות ליחסייך עם המנהלת ועם צוות המורים: כנ"ל. יהיה עליך לנהוג ברגישות, גם כדי שעבודתך תמשיך להיעשות ביעילות ולא תרגישי שאת עסוקה בבנך, גם כדי שהמנהלת לא תגיד שאינך עושה את עבודתך כמו שצריך, ובעיקר כדי שלא ייווצר מצב של "משוא פנים", שאנשי צוות אחרים יראו שאין כאן שום אפליה.
אם את משתתפת בתהליך של שיבוץ של ילדים לכיתות, או למורות – בקשי מהמנהלת שלא תשתתפי בזה כאשר עוסקים בבנך. ככל שתהיי יותר "אובייקטיבית", ומנותקת באמת מקבלת החלטות ישירות בקשר לבנך, כך לא יוכלו לבוא אליך בטענות אחר כך וגם את תרגישי "ניקיון כפיים" ולא תרגישי "אשמה".
כל הכתוב כאן מתייחס כמובן רק לשעות העבודה/לימודים, בהנחה שבמהלך שעות אלו אינך שוהה עם בנך באותו מרחב מצומצם, בכיתה, והוא אינו רואה אותך בפרוזדור במהלך ההפסקות. אם יש בבית הספר שבו את עובדת תנאים פיזיים אחרים, שאיני מודעת להם – בדקי כל נושא על פי הפרמטרים שכתבתי לך.
בהצלחה
עידית