תוכן
"חובת הדיווח" אמורה להיות מוכרת כיום לכל איש חינוך, אך לא כך היו פני הדברים בעבר, לפני כמעט 30 שנה. באוקטובר 1988 הובהלה מורן, ילדה בת שלוש מטבריה, לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה. לאחר בדיקה התברר שסבלה מהתעללות פיזית, מינית ונפשית מתמשכת מצד דודה. כעבור חמישה חודשים, בהם שכבה מחוסרת הכרה, נפטרה מורן בבית החולים. מותה עורר שאלות קשות: איפה הייתה הסביבה הקרובה? ההורים? השכנים? הגננות? מדוע אף אחד לא דיווח לרשויות?
המקרה של מורן עורר סערה ציבורית, והמועצה לשלום הילד יזמה וניסחה את החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע. בנובמבר 1989 הובא החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע לאישור סופי בכנסת. לראשונה נקבע בישראל באופן חד משמעי שהתעללות במסגרת המשפחה אינה עוד עניין משפחתי פנימי אלא תופעה שאסור לחברה להשלים עמה. תפקיד החברה להגן על הילדים, ובכל מקרה של התעללות או הזנחה עליה להתערב. בחוק נקבעה גם לראשונה ובאופן תקדימי חובת דיווח על חשד להתעללות. החוק הביא להעלאת המודעות כלפי פגיעה בקטינים והעלה את מספר המקרים המדווחים בעניין פגיעה בקטינים.
עיקרי החוק בתמצית
(אין זה הנוסח המשפטי)
- התעללות בילדים (ובחסרי ישע) היא עבירה נפרדת בספר החוקים. זוהי עבירה פלילית חמורה במיוחד כאשר המתעלל הוא הורה, בן משפחה או האחראי על הילד.
- בין האחראים על הילד נמנים לא רק הוריו, אלא גם מבוגרים אחרים (בני משפחה, מורות, גננות ואחרים), שהילד נתון להשפעתם או למרותם.
- התעללות איננה רק פגיעה פיסית והיא כוללת סוגי פגיעה שונים כולל פגיעה מינית והתעללות נפשית.
- על ההורה או האחראי על הילד לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. לא רק התעללות בילד היא עבירה, גם אי מניעת התעללות היא עבירה.
- על כל אדם מוטלת חובת דיווח לרשויות בכל מקרה שיש לו חשד סביר שהאחראים על הילד מתעללים בו.
- על בני משפחתו של הילד ועל אנשי המקצוע מוטלת חובה מוחמרת של דיווח.
- מי שיודע על התעללות בילדים בידי אחראי ולא מדווח כנדרש, צפוי לענישה ואפילו למאסר.
- קיימת חובת דיווח על מוסדות חינוך בכל מקרה של התעללות ופגיעה חמורה בילדים, גם במקרה שהפוגע אינו אחראי על הילד, כאשר ההתעללות לפי החשד מתקיימת במוסד חינוכי (ילד אחר או קבוצת ילדים).
כאמור, החוק מטיל על כל אדם שיש לו חשד כי אחראי על קטין התעלל בו, או שקטין נפגע במוסד חינוכי, לדווח על כך לעובד סוציאלי לחוק הנוער (עובד סוציאלי מורשה לנושא, המצוי בכל מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות) או לחילופין למשטרה. חשוב לזכור, כי דיווח כזה אינו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב – מוגן חוקית מפני כל תביעה פלילית או אזרחית נגדו.
חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא גם חובה מצפונית ומוסרית, ולעיתים היא הדרך היחידה לשבור את קשר השתיקה ולהציל את הילד.
חובת הדיווח באה לענות על מספר קשיים:
- הקושי של הילד לדווח – פחד לספר, אי מציאת מילים שמתארות את שאירע לו, אי הבנה מצדו את הפגיעה, לא תמיד יש לו למי לספר.
- אין עדים ישירים – יתכן שלאף אדם אחר פרט לאותו אדם שחושד אין מושג על דבר הפגיעה, כיוון שהיא מתרחשת בחדרי חדרים. לולא הדיווח הפגיעה לא תיפסק.
- רצון להשאיר את הדברים במסגרת המשפחה ו"לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית".
- כאשר הפגיעה מתרחשת בתוך המשפחה, אין מי שנסמוך עליו שיגן על הילד ויפסיק את הפגיעה, וכן לילד קשה יותר לדווח ולמצוא גורם לו הוא יכול לדווח על הפגיעה. זאת בניגוד למקרים בהם מתרחשת פגיעה מחוץ למשפחה, שאז אנו יוצאים מנקודת הנחה כי האחראי על הקטין ידאג לו ויוודא את הפסקת הפגיעה.
איך מדווחים?
על פי החוק צריך לדווח לעובד סוציאלי לחוק הנוער או למשטרה. אנו נוהגים, וכך המלצתנו, לדווח לעובד סוציאלי שהוקנו לו סמכויות ייחודיות מטעם החוק לצורך הגנה על ילדים. הסמכות המיוחדת ביותר היא האפשרות – בשעת סכנה של ממש – להוציא ילד מיידית מרשות הוריו כדי להעניק לו הגנה. סמכות זו שמורה אך ורק למצבים קיצוניים במיוחד ורק אם אין ברירה חלופית, ולזמן מוגבל, שלאחריו יש לפנות ולבקש החלטה של בית המשפט לנוער.
עובד סוציאלי לחוק הנוער אפשר למצוא בכל לשכת רווחה של הרשויות המקומיות, בכל אזור, עיר או שכונה גדולה. כיום מתקיימת בכל הארץ כוננות של עובד סוציאלי בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. במידה ומדובר במקרה חירום, ניתן לפנות למוקד העירוני ולבקש לשוחח עם עובד סוציאלי.
ניתן לדווח בעל פה, אולם מוטב לדווח בכתב ולפרט את מירב הפרטים הידועים. על המדווח לתעד לעצמו בכתב את הפעולות הקשורות לדיווח: מועד הדיווח, מי קיבל אותו ובאיזה אופן הועבר.
כשאין סכנה מיידית ניתן להתייעץ עם מפקחת הגן. ניתן גם להתייעץ עם נציגי המועצה לשלום הילד, שהם אנשי מקצוע מנוסים בתחום זה. ההתייעצות איננה תחליף למילוי חובת הדיווח במקום בו היא נדרשת.
חשוב כי הדיווח לא יהיה אנונימי, אולם הדבר אפשרי. דיווח אנונימי עלול לפגוע באיכות הטיפול בפנייה במקרים בהם ההורה מכחיש והילד אינו מספר דבר בחקירת הילדים. אם אין עוד מישהו שיכול לספר מה ראה או מה שמע, ייסתם הגולל על בדיקת המקרה והפגיעה עלולה להימשך.
מה קורה אחרי הדיווח?
אם הדיווח נעשה לעובד סוציאלי לחוק הנוער הוא בודק את החשדות ואת ההיכרות עם המשפחה. שירותי הרווחה והמשטרה נמצאים בקשר מקצועי לגבי צורת ההתערבות ואופייה. עובד סוציאלי שדווח לו על התעללות חייב לדווח למשטרה ולהגיש המלצה לגבי הליכים פליליים וטיפולם, בהתאם לבדיקה נותן העובד הסוציאלי המלצה למשטרה אם לפעול במישור הפלילי בעקבות הדיווח או להימנע מלפעול ולהשאיר את הטיפול בידי רשויות הרווחה.
כאשר יש חשש שהליכים פליליים לא יביאו לתוצאות או אפילו יגרמו נזק לקטין הנפגע, ניתן וגם צריך לפנות לוועדה שתפטור את העובד הסוציאלי מחובתו ליידע את המשטרה כלל.
המשטרה ורשויות הרווחה פועלות באפיקים שונים: רשויות הרווחה פועלות במישור ההגנה על הקטין, והמשטרה פועלת במישור ההעמדה לדין של הפוגעים.
בכל מקרה של חשד להתעללות מצד הורים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אין ליצור קשר עם ההורה ואין לברר עמו את הנושא. רק עובד סוציאלי מורשה לעשות זאת. פנייה להורים עלולה להזיק לילד ולפגוע בחקירה.
היום שאחרי
חשוב לזכור: גם לאחר מתן הדיווח תפקידכן לא מסתיים משום שאתן ממשיכות לפגוש את הילד יום יום ואתן מהוות עבורו דמות בוגרת משמעותית.
כיצד מומלץ להתנהל מול הילד:
- חשוב לא להבטיח סודיות משום שיש סודות שעליהן אתן חייבות לדווח. במידה ותבטיחו ואחרי כן תדווחו, תהיה פגיעה משמעותית באמון הילד, דבר שיכול להיות קריטי בהמשך. ניתן להסביר לילד שיש סודות טובים וסודות לא טובים. לדוגמה, סוד טוב: הפתעה לחבר; סוד לא טוב: מישהו פוגע בך. חשוב להסביר לילד כי יש סודות שאני לא יכולה לפתור לבד. אני מבטיחה לך שאם אצטרך לספר, איידע אותך ואספר לך למי סיפרתי. אם הילד לא מספר, יש להשאיר לו דלת פתוחה. להזכיר לו שאת כאן ומוכנה תמיד לשמוע, לחזר אחר הילד, אך לא להציק ובוודאי שלא לחקור. במקביל חשוב להתייעץ.
- חשוב לתת מענה לשאלות או מחשבות שאולי מסתובבות בראשו של הילד: "אני ילד רע", "אולי זה מגיע לי". חשוב להדגיש שהוא אינו ילד רע ואסור בכל מקרה לאף אחד לפגוע בו.
- להעניק כמה שיותר הכלה, אהבה תשומת לב. להעביר מסר שאת איתו ורוצה לעזור בכל דבר. לא להתנהג כאילו לא קרה דבר. הילד יודע ומרגיש מה קרה, וכדאי שיהיה לו עם מי לדבר על כך.
- לפני שחוקרת הילדים מגיעה לשוחח עם הילד, ניתן לומר לו שתגיע אישה שעוזרת לילדים בדברים שקשים להם, ולהציע לילד לספר לה מה שהוא מרגיש.
החוק למניעת התעללות וחובת הדיווח הכלולה בו הם בראש ובראשונה חוק מוסרי ואנושי שמטרתו היא אך ורק קידום טובתם של הילדים. פעמים רבות זו הדרך היחידה לשבור את קשר השתיקה ולהציל את הילד מהמשך פגיעה. לא אחת דיווח של אנשי חינוך בכלל וגננות בפרט הביא לחשיפה של התעללות קשה שלא הייתה נפסקת לולא הדיווח.
חשוב לזכור כי לא תמיד הכל מסתדר מיד למחרת או בשבוע שאחרי. לפעמים התקופה הראשונית אחרי הגילוי היא אפילו קשה יותר. אבל למרות הקושי, חייבים להדגיש ולזכור, שהדיווח פעמים רבות יוצר משבר שמביא לשינוי חיובי עבור כל חברי המשפחה.
ולנו נשאר שלא לעמוד מנגד ולומר "מישהו אחר כבר יעשה זאת". צריך לזכור שיתכן מאוד שאף אחד אחר לא יראה או לא ישים לב. אם לא דיווחנו, זאת אומרת שהילד ימשיך לסבול ומעתה יש לנו חלק בכך.
