תוכן

מקרה שקרה

דן ועידו היו חברים טובים. הם שיחקו ביחד כל יום אחה"צ, הם ישנו לפעמים אחד אצל השני, והם היו יחד באותו גן. באותו יום מיוחד הגיע עידו לגן קצת מאוחר. כשנכנס אל הגן, הוא ראה את דן, חברו הטוב, משחק עם נטע בארגז החול.
עידו אמר: "דן, בוא לשחק איתי, הגעתי."
"לא" אמר דן. "עכשיו אני משחק עם נטע, כבר התחלנו את המשחק".
אבל אתה חבר שלי ולא של נטע" אמר עידו.
"אז מה? עכשיו אני רוצה לשחק עם נטע, אנחנו כבר באמצע המשחק".
"אז אני אפריע לכם"! אמר עידו…

הגישה

ההפעלות וההצעות המועלות בחוברת ובהצגה מפתחות הקסם של דידי מבוססות על הגישה הנקראת "תקשורת לא אלימה", אותה הגה ועיצב ד"ר מרשל רוזנברג, פסיכולוג קליני.

עיקר ההבדל בין התקשורת הרגילה לתקשורת הלא אלימה הוא בכך שבשפה הרגילה אנו מרבים להשתמש במרכיבים כמו: הערכות, שיפוטים, הכללות והאשמות, העלולים ליצור ניכור והתרחקות. ואילו התקשורת הלא אלימה – שפת הג'ירף – כרוכה בהתייחסות מן הלב.
שפת הלב מתעניינת ברגשות ובצרכים – שלי ושל השני.
שפת הלב מביעה בכנות ובפתיחות את רגשות הדובר ומתעניינת באופן אמפאטי ברגשותיו ובצרכיו של השני. זוהי שפה, המגבירה את יכולתנו להגיב באהדה לאחרים, ולטפח את יכולתם שלהם להגיב אלינו מאותו מקום.
בבסיס תפיסה זו מצויה ההנחה כי טבעי לנו להיות אכפתיים לצורכי הזולת, כמו לצרכינו אנו וכי נתינה מן הלב והקלה על הזולת עשויות להסב לנו הנאה עמוקה.

מרבית העימותים בין בני אדם מתקיימים כאשר צרכים אינם באים על סיפוקם, או נראים כמתנגדים זה לזה. העימות המילולי או אף האלים מתרחש כאשר אנו שוקלים את המצב ברמה של: פירושים – שיפוטים – דרישות – האשמות.

האפשרות שמציעה שפת הג'ירף היא שונה: שיתוף בצורך וברגש של הדובר והתעניינות ברגש ובצורך של השני. עכשיו, לאחר שזה נעשה, הסיטואציה ברורה יותר. כל אחד מבין טוב יותר גם את עצמו וגם את זולתו. עכשיו קיימת בין המעורבים בסיטואציות נכונות (במקום העוינות שנבעה מהתנגשות הצרכים טרם בירורם) לשתף פעולה במציאת דרכים לסיפוק כל הצרכים.

למה ג'ירף?
בהפעלות נעזרים בשתי בובות – בובת ג'ירף ובובת תן.
הג'ירף נבחר בשל לבו הגדול (משאבה שתפקידה להזרים דם לכל אורך הצוואר הארוך, ומשקלה 30 ק"ג…) ובשל גובהו, המאפשר לו ראיית-על של הבעיה, כמו גם ראיית השלכותיה לטווח הארוך. הג'ירף אינו טורף, ואוכל את העלים הגבוהים, כך שאינו מפריע לחיות הנמוכות ממנו להינות מאכילת השיחים הנמוכים…
שפת הג'ירף היא, כאמור, שפת הלב. היא מאפשרת לשני הצדדים לבטא את כל הרגשות והצרכים המעורבים באירוע. אוזני הג'ירף שומעות לא את פיו של השני, שאולי מקלל או צועק, אלא את ליבו – את רגשותיו, שכרגע בוודאי פגועים וכאובים, ואת צרכיו שלא נתמלאו. לבו של הג'ירף רחב מספיק כדי להבין שהאדם העומד מולו, כועס וצועק כי אינו יודע דרך אחרת כדי להביע את צרכיו ולספקם.

הדמות השנייה היא התן. זהו יצור נמוך, המתקשה לראות לטווח רחוק, מיילל דווקא בלילות וניזון מיצורים אחרים. כך גם "שפת התן" – שפתו של מי שאינו מתחשב בסביבתו ומתקשה לקלוט את רגשותיו וצרכיו של הזולת.
תקשורת לא אלימה מנסה לקרב אותנו אל הג'ירף שבתוכנו – צעד, צעד.

באופן מעשי ביותר אנו לומדים ומלמדים את ילדינו בתכנית זו "לתרגם" שיפוטים, האשמות ודרישות לשפת הג'ירף – לרגשות, צרכים ובקשות. כתוצאה מכך, השני אינו מרגיש מאוים, מבויש או נתון לשליטה, ואינו עסוק בהתגוננות או בתקיפה. הוא מקשיב.
יש סיכוי לתקשורת בינינו.

עקרונות הגישה

איך מדבר הג'ירף?
שפת הג'ירף מאורגנת על פי מודל בן ארבעה שלבי שיח:

שלב ההתבוננות
ההתבוננות היא תיאור, עובדתי וברור ככל האפשר, של המצב. זאת, כדי ליצור בסיס משותף להידברות, המבוסס על הסכמה ביחס ל"מה שקרה". שפת הג'ירף עשויה לבטא הערכה לפעולות האדם, אך תימנע מהערכתו של הזולת כאדם.

שלב הרגשות
מתן ביטוי לרגשות העולים באדם בסיטואציה בה מדובר, מבלי לרמוז על כך שהשני אחראי בדרך כלשהי להתעוררותם. אנו לומדים לפתח בעצמנו מודעות לכך שרגשותינו נובעים מהערכים, הרצונות והצרכים שלנו, שנתמלאו או שלא נתמלאו, ולא מהתנהגותו של השני או מדבריו. שיתוף ברגשות עשוי ליצור הבנה וקרבה, מאיר ולכולנו רגשות דומים.

שלב הצרכים
כאן המקום לבטא את הצורך שבבסיס הרגש. הצורך שגרם לרגש להתעורר.
סיפוק צרכים הוא היעד המרכזי, אליו מכוונת ההידברות בין אנשים. ההבהרה המילולית של הצרכים – היא עצמה מקרבת, כי לכולנו צרכים דומים, וכאשר אתה משתף אותי בצורך שלך, הוא מוכר לי מניסיוני…

שלב הבקשות
בקשה המושמעת בלשון חיובית ובשפת פעולה ברורה וברת-ביצוע, רבים סיכוייה להיענות, בעיקר אם היא מנומקת ע"י צורך (במקום: "תפסיק להרעיש", יאמר הג'ירף: "אנחנו זקוקים לשקט").
חשוב גם לקחת בחשבון סירוב אפשרי, מתוך הבנה שלשני יש צרכים שונים משלי, שאינם מאפשרים לו להיענות לבקשתי.
כאן עשוי להיפתח משא ומתן, שבבסיסו התייחסות לכל הצרכים שהועלו, וניסיון לספק את כולם בדרכים יצירתיות, המקובלות על כולנו. כדי לתת לבקשה סיכוי מרבי להיענות, חשוב שלא תישמע לשני כדרישה.

שימוש בשפת הג'ירף בגן
1. שיתוף ברגש בכל בוקר, כשמגיעים הילדים לגן, יקדם את פניהם דף ובו שלוש עמודות: בשתיים מהן מופיעים "פרצופים", המביעים רגשות שונים, ובשלישית "פרצוף" ללא הבעה, המייצג את האופציה של "רגש אחר". כל ילד יתבקש לכתוב את שמו מתחת ל"פרצוף" המביע את הרגש שלו הבוקר.

2. במשך היום תתעניין הגננת ברגשותיהם של הילדים ובסיבות להם (צרכים שסופקו או לא סופקו).

3. במפגש הבוקר ניתן לאפשר לילדים המעוניינים בכך לשתף את חבריהם ב"משהו חשוב שקרה לי אתמול" וגם להראות "משהו חדש שיש לי ומשמח אותי". כל זאת להגברת תחושת השייכות של הילדים ותחושת הערך העצמי שלהם.

4. הגננת תרבה להשתמש בביטויים הלקוחים משפת הג'ירף, באופן שהילדים "יאמצו" אותם וישתמשו בהם בעקבותיה. למשל: "אני רוצה להבין אותך יותר טוב, תסביר לי…"
"האם אתה מרגיש… כי חשוב לך…"?
"הייתי רוצה שנדבר על זה".

5. הגננת תתעניין לעתים קרובות, בנסיבות המתאימות: "למה זה חשוב לך? (לברור הצורך של הילד)

6. הגננת תיתן אמון בכוונותיו של כל ילד. הוא וודאי "התכוון לטובה" ו"יצא לו" משהו אחר. לברר איתו ברוח זו. (אדם שמאמין בעצמו, שהוא מתכוון לטובה, "לא מתאים לו" לגרום נזק או לפגוע).

7. במטרה לעורר בילדים את המודעות לכך שקיימת שמחה גדולה בנתינה ובעזרה, תזמן הגננת הזדמנויות להתנדבות למשימות בגן. כדאי להדגיש את הצורך להקל, לסייע ולתרום, ולציין לעתים קרובות את התועלת הרבה שילדים הביאו בעזרתם: "חסכת לנו זמן רב כש…", "בזכותך הצלחנו…", הקלת עלי מאוד כש…" (הדימוי העצמי החיובי של ילד נבנה מ"הוכחות" כאלה של יכולתו להקל, לשמח ולתרום).

8. הגנת תשתדל להימנע מנזיפות, האשמות והתראות. תקשורת מסוג זה אינה מזמינה שיתוף פעולה. כדאי להקדיש תשומת לב למצבו הרגשי של הילד ולהתייחס אליו. ההתייחסות תהיה לבעיה שנוצרה ולרגשותיהם של המעורבים בה.

9. יוקדשו זמן ותשומת לב ליחסים בין הילדים. הגננת והילדים יציעו הצעות ויכינו מאגר של אפשרויות ליצירת קשרים עם חבריהם.

10. הגננת תשתף בתוכנית את כל צוות העובדים בגן, על מנת לשלבם ב"אווירת ג'ירף".

עימותים בין ילדים – פתרון קונפליקטים

1. "פינת השלום" (או פינת פיוס) מיוחדת בגן לפתרון מריבות בין ילדים. בפינה יוצבו שלושה כיסאות" כיסא "פה", כיסא "אוזן" וכיסא "לב".
2. בפינה זו תתבררנה מריבות בין ילדים, ע"פ סדר קבוע: אחד הילדים, היושב על כיסא "פה", מדבר ומספר מה קרה לו ואיך הרגיש, ומה רצה. והשני, היושב על כסא "אוזן", רק מקשיב. הגננת או הסייעת יושבת על כיסא ה"לב" ומאפשרת את הבירור תוך התעניינות ברגשות ובצרכים של שני המעורבים במריבה.
3. בשלב מאוחר יותר יוכלו הילדים בעצמם לשבת על כסא "לב" ולעזור לחבריהם לברר סכסוכים, או שרק שני ה"יריבים" יעשו זאת בעצמם ויתבקשו לשוב אל הגננת ולספר לה את תוצאות הברור וההסכם שאליו הגיעו.

4. כל מקרה של עימות ייחשב להזדמנות להראות לכל אחד מהילדים את האנושי שבשני ולהתאמן בהבנה ובאמפאטיה, תוך התרחקות מכוחניות, שליטה, האשמות וגינויים.

5. התנהגויות חיוביות של ילדים ו"שיפורי התנהגות" יזכו להערכה בשפת הג'ירף – תוך ציון המאמץ שנדרש מן הילד, הישגיו הנראים לעין, הרגשתו הטובה ומימוש צרכים שלו ושל חבריו. הילד עצמו יתבקש לתאר את התהליך שהוא עבר (מה עזר לך לפתור את הבעיה? איך הצלחת לשלוט בכעס שלך?)

6. ילד שיכה חבר, יתבקש לצייר ציור על מצב של מכות. כשיסיים את הציור, יבוא לגננת להראות לה ולספר לה את ה"סיפור של הציור", ואיך מרגישות הדמויות. הכוונה בפעילות זו היא לאפשר לילד להתאמן בדיווח עובדתי, "להקשיב" לרגשות, ורצוי אף להגיע ללקיחת אחריות ולניסיון להצעת פתרונות חלופיים למכות. אין הכוונה לכך שיצייר בעודו נרגש מהאירוע, אלא כשיירגע. הציור אינו אמור להראות בהכרח את האירוע בו היה מעורב. ההנחיה יכולה להיות "מקרה שבו מישהו מכה מישהו אחר".

פינת הג'ירף

כדאי לייחד בגן פינה מיוחדת לג'ירף, "פינת הג'ירף", שבנוסף להיותה גם פינת פיוס, תאוכלס בבובות ג'ירף ותמונותיו וימוקם בה שולחן יצירה מיוחד. ליד שולחן זה יוכלו הילדים להכין "אותות פיוס" (לבבות גזורים, למשל) לחברים שאיתם רבו, ע"מ לרמוז להם בדרך בלתי מילולית, שהם מוכנים לשיחת בירור מפייסת, להשבת השלום והחברות ביניהם. אפשר גם להדביק את אות הפיוס על מקלון ולכתוב עליו את שם הילד שיקבל אותו.

תיבת ההצלחות שלנו

אפשר להכין תיבת מכתבים, שתיתלה על הקיר בפינת הג'ירף. ילדים שחוו הצלחה בדיאלוג ג'ירפי, ופתרו באמצעותו קושי או מריבה, יוכלו לגשת אל הפינה, לצייר רמז חזותי לסיטואציה ולרשום את שמם. "מכתב" זה יוכנס אל תיבת ההצלחות. במפגש הצוהריים תוציא הגננת את המכתבים וכותביהם יוזמנו לספר את חוויית ההצלחה שלהם. את המכתב ייקחו הילדים הביתה, וישתפו גם את הוריהם בהצלחתם בגן. אפשר גם לכתוב מפי הילד את סיפורו על גבי הציור, לתלות זאת על גבי לוח הג'ירף שבגן, ואח"כ לצרפו לתיק הג'ירף של הילד, כעדות נוספת להתקדמותו בשימוש בשפת הג'ירף.

טיפים וסיכום

איך מדבר הג'ירף?
שפת הג'ירף מאורגנת על פי מודל בן ארבעה שלבי שיח:

שלב ההתבוננות
ההתבוננות היא תיאור, עובדתי וברור ככל האפשר, של המצב.

שלב הרגשות
מתן ביטוי לרגשות העולים באדם בסיטואציה בה מדובר.

שלב הצרכים
כאן המקום לבטא את הצורך שבבסיס הרגש. הצורך שגרם לרגש להתעורר.

שלב הבקשות
בקשה המושמעת בלשון חיובית ובשפת פעולה ברורה וברת-ביצוע, רבים סיכוייה להיענות, בעיקר אם היא מנומקת ע"י צורך.

שימוש בשפת הג'ירף בגן
1. שיתוף ברגש באמצעות דף ובו שלוש עמודות ובהן פרצופים המביעים רגשות.
2. במשך היום תתעניין הגננת ברגשותיהם של הילדים ובסיבות להם (צרכים שסופקו או לא סופקו).
3. במפגש הבוקר ניתן לאפשר לילדים המעונינים בכך לשתף את חבריהם בחוויות, צרכים ורגשות.
4. הגננת תרבה להשתמש בביטויים הלקוחים משפת הג'ירף.
5. הגננת תתעניין לעתים קרובות בצרכים של הילדים.
6. הגננת תיתן אמון בכוונותיו של כל ילד.
7. במטרה לעורר בילדים את המודעות לכך שקיימת שמחה גדולה בנתינה ובעזרה, תזמן הגננת הזדמנויות להתנדבות למשימות בגן.
8. הגנת תשתדל להימנע מנזיפות, האשמות והתראות.
9. יוקדשו זמן ותשומת לב ליחסים בין הילדים.
10. הגננת תשתף בתוכנית את כל צוות העובדים בגן, על מנת לשלבם ב"אווירת ג'ירף".

עימותים בין ילדים – פתרון קונפליקטים
1. "פינת השלום" (או פינת פיוס) מיוחדת בגן לפתרון מריבות בין ילדים. בפינה יוצבו שלושה כיסאות" כיסא "פה", כיסא "אוזן" וכיסא "לב". בפינה זו תתבררנה מריבות בין ילדים.
2. התנהגויות חיוביות של ילדים ו"שיפורי התנהגות" יזכו להערכה בשפת הג'ירף.
3. ילד שיכה חבר, יתבקש לצייר ציור על מצב של מכות ולספר את ה"סיפור של הציור".

פינת הג'ירף
כדאי לייחד בגן פינה מיוחדת לג'ירף, "פינת הג'ירף".

תיבת ההצלחות שלנו
אפשר להכין תיבת מכתבים, שתיתלה על הקיר בפינת הג'ירף. ילדים שחוו הצלחה בדיאלוג ג'ירפי, יוכלו לגשת אל הפינה, לצייר רמז חזותי לסיטואציה ולרשום את שמם.

לפרטים נוספים אפשר להתקשר:
1. להזמנת ההצגה "מפתחות הקסם" והצגות נוספות, חוברות, בובות וספרים המבוססים על השיטה – ליאור הפקות טל: 7676152 – 09 , 680757-052
2. להזמנת השתלמות או הנחיה בהפעלת התוכנית – מירי שפירא, מפקחת על תקשורת לא אלימה במשרד החינוך טל: 586048-050

ביבליוגרפיה

מפתחות הקסם תקשורת לא אלימה תוכנית לגיל הרך, איטי כהן וליאור אבורמן,Education For Life, 1999-2000.