תוכן
התפתחות החינוך החברתי בבית-הספר
תחום החינוך החברתי הקיים בבתי-ספר, הנו תחום מרכזי ורחב, שבמסגרתו פועלות תכניות
ופעילויות רבות ומגוונות, מתחומי-דעת שונים ובשיטות-פעולה שונות (משרד החינוך, 9002
במאמר זה מוצג מבט חדש לתחום החינוך החברתי הפועל בבתי-ספר – כתחום ייחודי, אשר
במסגרתו מיושמים עקרונות החינוך הבלתי-פורמלי שהגדיר כהנא (Kahane, 1997; Kahane & Rapoport, 1990). מאמר זה הנו נחשון בניסיון לבחון תכניות, השייכות לתחום הבלתי-פורמלי ופועלות בבית-הספר באמצעות כלים של הקוד הבלתי-פורמלי.
כבר בראשית המאה העשרים החלו ניצנים ראשונים של הבנה כי בבתי-הספר מתרחשים
תהליכים חינוכיים מעבר ללימודים הפורמליים המתקיימים בו. החוקר סקוט (Scott, 1908)
טבע את המושג 'חינוך חברתי' (Social Education) בארצות-הברית. הוא הגדיר את המונח 'חינוך
חברתי' כאוסף של תהליכים חברתיים, המתרחשים בבית-הספר באופן סמוי. בשנות ה 00- וה 00-
של אותה מאה – התפרש המונח 'חינוך חברתי' כאינדוקטרינציה, כלומר תהליך של הנחלת-
דעות, עמדות, רעיונות, אמונות או השקפות-עולם (Wilson, 1964). דיואי (Dewey, 1944) הגדיר
את החינוך החברתי בבית-הספר כחינוך המבוסס על תכנים המאפשרים הכנה לחיים באמצעות
התנסות פעילה של התלמידים ולא רק מתוך לימוד תאורטי של אמונות, רגשות וידיעות. גישתו
זו של דיואי הובילה להבנה כי החינוך החברתי בבית-הספר חיוני ורלוונטי לחיי היומיום, ואכן
כבר במחצית השנייה של המאה העשרים הלכו והתמסדו פעילויות החינוך החברתי בבית-הספר
כתכניות נפרדות מהחינוך הפורמלי הפועלות בו זמנית זו לצד זו.
כך בשנות ה 60 וה-70 , הגדיר גוד (Good, 1959) פעילויות שמחוץ-לתכניות-הלימודים כאותן תכניות,
אשר מטרתן לשעשע, להורות ולתת ביטוי לתחומי התעניינותם וכישרונותיהם של התלמידים.
בדומה, לדעת צדקיהו (9002), הפעילות האקסטרה-קוריקולרית הִנה מונח מקיף ורחב המתייחס
לכל תחומי החיים בבית-הספר, והכולל את כל הפעילויות המתקיימות בבית-הספר שלא בזמני
ההוראה הפורמליים, ומתרחשות בשעות-חברה, בהפסקות ומחוץ-לזמנים המוגדרים כשיעורים.
בשנות ה 70- וה 80 תחומי הפעולה של החינוך החברתי הלכו והתפתחו לתחומים רבים
ומגוונים: תרבות, חברה, ערכים, קהילה ועוד אחרים. באותן שנים הגדירו חוקרים את הפעילות
החברתית בבתי-ספר כפעילות בלתי-פורמלית, המתרחשת מחוץ לשעות-הלימודים, ונקראת גם
בשם 'פעילות שמחוץ לתכניות-הלימודים', 'פעילות אקסטרה-קוריקולרית' (extra-curricular activities). או בשם 'חינוך חברתי' (צדקיהו, 1988 ; שמידע, 1979)
הגישות החינוכיות שהתפתחו במאה הקודמת לתחום של החינוך החברתי נשארו דומות גם
במאה הנוכחית, המאה העשרים ואחת. ניתן לראות כי עדיין ישנה חלוקה דיכוטומית בין תחום
החינוך הפורמלי לבין תחום החינוך הבלתי-פורמלי, החינוך החברתי. עדיין קיימת ההבנה כי
החינוך החברתי משמש כהעשרה תרבותית, מכשיר את התלמידים לחיי חברה וקהילה טובים
ומקנה להם ערכים ומיומנויות חברתיות בהתאמה לתקופה הפוסט-מודרנית. ג'פס (Jeffs, 2001)
סובר, כי החינוך החברתי בבתי-ספר כולל מסגרות של פעילויות-תרבות, שאינן כלולות בתכנית-
הלימודים. לשיטתו, מטרת-החינוך החברתי בבית-הספר היא להעשיר את הרקע התרבותי של
המשתתפים, ובמיוחד – להעשיר את האוכלוסיות החלשות יותר. עם זאת, עדיין החינוך
החברתי מתקיים בספונטניות, מתוך היעדר סטנדרטיזציה ומתוך אינטואיציה חינוכית של
הצוות החינוכי בבתי-הספר.
מרבית התכניות והליכי-ההוראה המתקיימים בבית-הספר, פועלים על-פי העקרונות והמרכיבים
של החינוך הפורמלי וסטנדרטים מוגדרים ובנויים היטב. לצד החינוך הפורמלי, ייחודיות זו של
החינוך החברתי מעלה שאלות חינוכיות וארגוניות רבות ביחס למאפייני תחום זה, דרכי יישומו
ותרומותיו לתלמידים ולמערכת-החינוך.
