אם יקרה,

תודה לך ששיתפת אותנו בקושי החברתי עימו מתמודד בנך. על פי שאלתך לא ניתן לדעת את גיל הילד ופרטים חשובים נוספים ולכן ננסה להתייחס לסוגיית נידוי חברתי או חרם באופן עקרוני. על מנת לקבל מענה רלוונטי ואישי אנו מזמינות אותך לפנות ליועץ/ת או פסיכולוג/ית ביה"ס.

תופעת הנידוי החברתי/החרם שכיחה יותר בגילאי בית-הספר היסודי ותחילת חטיבת הביניים ופחות בכיתות הגבוהות יותר. התופעה עשויה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות כגון: התעלמות או הצקות. לעיתים היא מתבטאת בכך שלא מדברים או משחקים עם התלמיד או לא מזמינים אותו לאירועים והיא יכולה להתבטא גם באמצעי התקשורת הווירטואליים כמו פייסבוק, ווטצאפ וכו'. בפנייתך לא ציינת במה מתבטא הנידוי החברתי והאם מדובר במצב זמני או במצב הנמשך זמן מה? ומי מתלמידי הכיתה משתתפים בו?

השאלות הללו חשובות כי לעיתים נדמה לנו שכולם משתפים פעולה עם הנידוי, אך אם מנתחים את המצב מגיעים למסקנה שיש אחד או שניים שיוזמים והשאר רק נגררים או עומדים מן הצד ושותקים. הניסיון מלמד כי בדרך כלל יש מספר ילדים שירצו להיות בקשר עם הילד אם יציעו להם. לכן חשוב  שבנך יבדוק עם מי מהילדים כדאי להיפגש? במי כן אפשר לבטוח? והאם ניתן לאתר גם חברים נוספים מחוץ למסגרת הלימודים איתם ניתן להיפגש: חברים מחוגים, מתנועת הנוער ועוד. השתתפות במפגשים חברתיים מחוץ למסגרת הלימודים עשויה לפתח את הביטחון העצמי, לתרגל מיומנויות חברתיות ולהרחיב את מעגל החברים.

במשרד החינוך רואים בנידוי חברתי וחרם את אחת מצורות האלימות החמורות ולכן ישנה התייחסות לנושא זה בחוזר מנכ"ל "קידום אקלים מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון", שם מוצעות דרכי טיפול והתערבות במקרים שכאלה.

אנו ממליצים לפנות לאנשי המקצוע בביה"ס: מחנכ/ת, יועצ/ת או פסיכולוג/ית ביה"ס. אנשי המקצוע יכולים לסייע באופן משמעותי בהתמודדות עם קשיים חברתיים וחשוב לצרוך את הסיוע בהקדם.

בברכה,

הילה סגל                                                                                  מיכל זכריה

מנהלת היחידה לקידום אקלים מיטבי וצמצום אלימות                 מדריכה ארצית, שפ"י