תוכן
סליחה כמיומנות חברתית האומנם? תהליך הסליחה מקבל מקום בדת, בפילוסופיה ואף בפסיכולוגיה. יש שיאמרו שאמירת סליחה היא טבעית, תכונה מולדת של סלחנות ולא מיומנות נרכשת. אך מסתבר שילדים, ואף יותר מכך מבוגרים, מתקשים למחול ולהתחיל מחדש. אך האם סליחה פירושה שהדף חלק? לא בהכרח.
סליחה כמיומנות חברתית האומנם? תהליך הסליחה מקבל מקום בדת, בפילוסופיה ואף בפסיכולוגיה. יש שיאמרו שאמירת סליחה היא טבעית, תכונה מולדת של סלחנות ולא מיומנות נרכשת. אך מסתבר שילדים, ואף יותר מכך מבוגרים, מתקשים למחול ולהתחיל מחדש. אך האם סליחה פירושה שהדף חלק? לא בהכרח. הדף נראה אמנם נקי אך עקבות המחיקה עדיין חרוטים, אותם עקבות של מילים שנאמרו ואולי לא היו צריכים להיאמר. ועדיין, המחק נמצא בידינו ויש לנו אפשרות לבחור אם למחוק או לא ולשכתב מחדש את מערכת היחסים. הקושי לסלוח טמון ברגשות שמסתתרים ועוצרים אותנו בעודנו מהרהרים אם לסלוח ולשכוח. מחד, תחושות כמו דחייה, זלזול, בוז, בלבול, קיפוח, חוסר צדק, פגיעה באמון, עלבון וכאב שעלולים לעבור לתחושות של התמרמרות, טינה, נקם ותחושה של קורבן מהצד הנפגע. ומאידך, הצד הפוגע יכול להרגיש חרטה, אשמה ובושה לאחר שהכעס שכך. יש שיאמרו שלהיעלב זאת בחירה אך זהו רגש לגיטימי בדומה לשאר הרגשות הטבועים בנו. אחרים יאמרו שלהודות בכך שנעלבתי יש בזה סוג של פחיתות כבוד אז בואו נתפשר על המילה נפגעתי או התאכזבתי. בכל מקרה, רגשות שליליים אלה ואחרים מבעבעים ויוצרים כדור אש של כעס שאמנם נרגע עם הזמן אך אז נשארת המועקה ששוקעת כמו אבנית בתוך הלב שבכל פעימה מזרים דם וסוחף לתוך תאי גופנו את אותה המועקה לעיתים לאורך שנים. תהליך הסליחה חשוב באינטראקציה בין אישית אם כך, איך לומדים לפנות במרחב הרגשי מקום לסליחה?
היכולת לסלוח קשורה לדפוסי החשיבה, החיוביים או השליליים, לעמדה הפנימית שלנו כלפי הסליחה, למסרים ולערכים שקיבלנו בבית או בבית הספר. יש הורים שהיכולת לסלוח היא ערך חשוב ביחסים בין-אישיים ואף מתנצלים בפני ילדיהם כאשר הם חושבים שהגיבו באופן לא הולם. אחרים יחשבו שהדבר עלול לפגוע בסמכותם ההורית אך התנצלות או אמירת סליחה זוהי מתנה שנוכל להעניק לילדנו שכן ילדים לומדים ממעשים ולא ממילים. הורה יכול להעביר מסר חינוכי שיש בו וויתור ("לא נורא, תבקש סליחה ותשלימו") או מסר שיש בו גאוותנות (אל תהיה פראייר"). לוותר, משמע, שאתה לא מוותר על מערכת היחסים ולא מוותר על החברות. הפנטזיה של ילדים (וגם של מבוגרים) היא, שיבינו אותנו ללא מילים אך במקום זאת אנו עשויים לנקוט בהימנעות לסגור את חלון קשר העין ולהגדיל את המרחק הפיזי. לחלופין, אנו עשויים לתקוף את הזולת ולהישאר בעמדת הצודקים אך למעשה בהתקפה זו מסתתרת מצוקה וחרדה. אנשים נמנעים יכולים לנצל את האמצעים הטכנולוגיים ולבקש סליחה בהודעה במכשיר הנייד וכאן אין חשש שהאדם שעומד מולי לא יקשיב לי, יתגונן או יתקוף. נראה שהיכולת לוותר ולסלוח קשורה לתקנון הפנימי שלנו, לאותו מבקר או שופט פנימי שאומר האם החבר עשה עברה חמורה שסופה חיסולה של מערכת היחסים או שמא הוא ראוי לסליחה ומחילה בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" או אז ניתן ליצור התרחקות, מעין פסק זמן ביחסים שיתחדשו לאחר רגיעה וויתור מצידנו על השיפוט והביקורת.
הורים ואנשי חינוך מאלצים, לעיתים קרובות, את הילד לומר את המילה המפורשת סליחה לא כמילת נימוס אלא כהתנצלות. אך האם זה חשוב להתעקש על כך? יש דרכים רבות ומגוונות לבקש סליחה, להתנצל, לומר אני מצטער או לא התכוונתי. יש שיגידו שהמילה נאמרת מהחוץ כלפי פנים ללא כל כוונה אך האם יש חשיבות לתרגל את שרירי השפתיים ואת מיתרי הקול ולומר את המילה שלעיתים כל כך קשה לנו לומר אותה? ילדים לא תמיד נזקקים לאמירת הסליחה ולהתנצלות כיוון שהם משלימים בסיטואציות יום יומיות של משחק. משחק כיתתי משותף בהפסקה עשוי לזמן אינטראקציה של קרבה תוך כדי מסירת כדור אחד לשני כדי לנצח את הקבוצה היריבה ואין כמו שמחת הניצחון כדי לשכוח ולסלוח. מורה שתדע לזהות ברוגז בין שני ילדים תוכל לייצר עבורם סיטואציה מלאכותית ותגייס אותם לפעולה משותפת והילדים כבר ישלימו בדרך להשלמת המשימה. פתרון אחר יכול להיעשות במסגרת דיאלוג אישי או קבוצתי המתקיים בין המורה והתלמידים באווירה נינוחה ורגועה כשהמורה מתווכת ומנווטת את תהליך הסליחה שכולל:
1. תאור האירוע; 2. מה הרגשתי; 3. מה חשבתי; 4. יצירת אמפתיה והכרה – איך הרגיש הצד השני; 5. איך הגבתי; 6. כיצד אני בוחר להתמודד ולבקש סליחה; ו-7. איך נוכל לשפר את יחסנו עם האחר לאחר בקשת הסליחה.
המורה תצטרך לדובב את השותק ולהשתיק את הצועק ולתת מקום למגוון הקולות. עליה להכתיב את הטון, לתת מקום לקונפליקט ולא להשתיק אותו אך לעבד אותו באופן אחר. זאת ועוד, ילדים עשויים לחוש מבוכה וחשש לפני אמירת הסליחה אך חשוב לא לדלג על שלב זה ולומר באופן ספציפי וברור ועם כוונה, לא כמשחק מילים ולא כאסטרטגיה על מה אנו סולחים כדי שלסליחה תהיה משמעות. בשלב זה על מנת ליצור איזון בין הצדדים, הסולח יכול לבקש בקשה מן הצד השני ולומר מה חשוב לו במערכת היחסים. הסליחה לא תשנה אמנם את העבר אך היא עשויה להעשיר את היחסים בעתיד. המבוגרים, לעומת זאת, יאלצו לעשות את העבודה בעצמם ולווסת את הטמפרטורה הרגשית שלהם, שכן לא תמיד ימצא הגורם המתווך שיעשה זאת עבורם. כאן אנו מתמודדים לבד, המבוגר והאגו שלו יאלצו לתת ידיים ולעשות סוּלחה. יש לציין, שהסליחה אין פירושה הסרת האחריות של הצד הפוגע והיא אינה מצדיקה או מצמצמת אותו, אלא היא מקטינה את החרדה, הלחץ, העוינות, העצב ואפילו הדיכאון שעשוי להתרחש כתוצאה מהפגיעה. לדעת שהאחר אינו אחראי לכאב שלנו, לסלוח מבלי לדרוש פיצוי, לוותר על מלחמת הכוחות גם כשבראשנו מתרוצצות מחשבות רומסות.
סליחה היא בחירה מודעת ורצון לשינוי של מחשבה, אמונה ורגש. תהליך הסליחה מתרחש באדם עם עצמו ולמען עצמו. לפעמים אנחנו בצד האחד ("הפוגע") ולפעמים בצד השני ("הנפגע"). בשני המקרים לסליחה יש השפעה על הריפוי של העצמי ועל הריפוי של מערכת היחסים. גם אם נחליט שאנו מוותרים על החברות שכבר התאיידה והתפוגגה רצוי לסלוח על מנת להשאיר אותנו במקום של ניקוי פנימי ולפתח חוסן רגשי. ניתן ליצור בתוכנו מוזיקה פנימית שיש בה חמלה, וויתור, אמפתיה ורגישות וכך נוכל לייצר בתוכנו מנגנון משוכלל של היכולת לסלוח ולקבל סליחה, סליחה עם כוונות שתוביל להתחלות חדשות.
אז זה הזמן לסלוח.
לתגובות: noal@013.net.il
ד"ר נועה לויאן-אלול (Ph.D) יועצת חינוכית משפחתית וזוגית ותרפיסטית באומנויות
