מאמר
קשה כל-כך לווסת אותך – וויסות במסגרת המשפחה
לימור רייז

תקציר הרצאה שעוסקת במושג SPD, בעברית – לקות באינטגרציה חושית. מושג שפותח על ידי ג'ין איירס (מרפאה בעיסוק), ומתייחס להפרעות בויסות העיבוד, להפרעות ביכולת ההבחנה החושית ולקיומה של הפרעה מוטורית שמקורה בחושים.

אם אתם מכירים ילד בעל רגישות-יתר, מסורבל, חסר מנוחה, ובלתי מתואם? ילד זה עשוי להיות בעל הפרעה בעיבוד החושי (SPD). המושג SPD, בעברית – לקות באינטגרציה חושית, הוא מושג שפותח על ידי ג'ין איירס (מרפאה בעיסוק), ומתייחס להפרעות בויסות העיבוד, להפרעות ביכולת ההבחנה החושית ולקיומה של הפרעה מוטורית שמקורה בחושים. היכולת לעיבוד חושי- מתבטאת ביכולת להעביר, לקדד ולפרש מידע המגיע מגירויים בסביבה החיצונית והפנימית של הגוף (Purves et al, 2001).

תוכן

האדם חשוף לגירויים חושיים בסביבתו בכל רגע נתון. מערכות החוש מספקות למוח מידע, בעוד שהמוח אחראי לתת משמעות למידע זה לצורך תכנון וביצוע של תגובות המתאימות לדרישות הסביבה (Dunn, 2001). כאשר עיבוד המידע החושי במערכת העצבים נעשה בצורה מווסתת, האדם מגיב באופן מותאם לדרישות הסביבה.

כאשר קיים קושי בעיבוד חושי (Sensory Processing Disorder-SPD), האדם מתקשה לעבד, לווסת ולארגן את העוצמה והאופי של התגובה התנהגותית בעקבות גירוי חושי, באופן מדורג ומסתגל (Lane , Miller & Hanft, 2000).

כאשר ילד או בוגר לא מצליחים לערוך מיון בין הגירויים סביבם ומתייחסים לכל גירוי באותה עוצמה, אזי יש להם קושי בוויסות חושי. ילדים בעלי פעילות-יתר שהתגובה שלהם לגירויים אינה בשליטתם, מתקשים בוויסות ומגיבים לכל גירוי, מיד – לפני שהם עורכים מיון, ולפני שהם מספיקים לברור ולהתייחס לגירוי הרלבנטי.

ברמה היומיומית, מושג הויסות מתייחס ליכולות הבאות:

  • היכולת להיענות להוראה או לבקשה.
  • היכולת ליזום התנהגות ו/או לחדול ממנה בהתאם לנסיבות
  • היכולת להתאים את התדירות, העוצמה ומשך הזמן של פעולות מילוליות ומוטוריות בסביבה לימודית לדרישות הסביבה היכולת לדחות סיפוקים.

היכולת לנקוט התנהגות חברתית נאותה ומקובלת בהעדר ניטור חיצוני, ולווסת תגובות רגשיות.

הגדרה רחבה יותר של המושג מוסיפה את היכולת לנטר ולווסת קוגניציה, רגשות והתנהגות, ולפעול להשגת מטרה רצויה. בנוסף, היכולת להסתגל לנסיבות הרגשיות והקוגניטיביות של מעברים (Fonagy & target 2002).

השלכותיה של ההפרעה:

לילדים עם הפרעות בעיבוד חושי יש לעיתיים קרובות קשיים במיומנויות מוטוריות, וביכולות אחרות הנדרשות להצלחה בביה"ס. כתוצאה מכך, הם הופכים להיות מבודדים חברתית, וסובלים מהערכה עצמית נמוכה וקשיים רגשיים נוספים. קשיים אלה גורמים להם להיות בסיכון גבוה לקשיים חינוכיים, חברתיים ורגשיים, כולל היכולת להתחבר, כישלונות בלימודים, סרבול תנועתי, קושי בשיתוף פעולה ובהתנהגות, חרדה, דיכאון, תוקפנות. אף ההורים, עלולים להיות מואשמים על ידי הסביבה, היות שההפרעה נסתרת מהעין.

תפקידי הסביבה:

לסביבה תפקיד חשוב בויסות על מרכיביו השונים. סביבה המיטבית לעידוד התפתחות של ויסות עצמי רגשי והתנהגותי היא זו בעלת המאפיינים הבאים, (Bronson 2000):

  • עקבית, סדירה, בטוחה ומגרה במידה מספקת.
  • קשובה, נענית ורגישה לצורכי הילד ולנקודות המבט שלו.
  • משרה ביטחון ועידוד.
  • מציבה גבולות וסטנדרטים ברורים ואוכפת אותם בתקיפות.
  • מהווה מודל ודגם לחיקוי.
  • מספקת הזדמנויות לפעילויות, המאפשרות פיתוח של ויסות עצמי אוטונומי.
    כיצד ההורה יכול להשפיע על התפתחות יכולת הויסות הרגשי?

    אפשר להצביע על 4 דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי היום-יום על התפתחות הויסות הרגשי היעיל של הילד: תיאום, הרגעה, תיקוף רגשות וטיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי:
    תיאום: ההורה צריך לספק גרייה מותאמת לתינוק כדי לערב אותו באינטראקציה אך בלי להציף אותו ולגרום לעוררות יתר שהוא אינו מסוגל להתמודד איתה. כאשר הגרייה לא מותאמת לתינוק, ההורה עלול להיות חודרני מדי באינטראקציה (למשל, לחבק בעוצמה רבה מדי את הילד, ולנשקו ללא הפסק), או להשתמש באובייקטים רבים מדי (למשל, החדר מלא צעצועים, ההורה מעביר את הילד מפעילות לפעילות ללא מנוחה), או שהוא עלול לנסות לשתף את התינוק בכל מחיר באינטראקציה (למשל, במקרה שהילד עייף וההורה מכריחו להחזיק מעמד כדי שלא יירדם מהר מדי). מצד שני, ההורה עלול לפעול גם בצורה הפוכה, להפגין אדישות כלפי הילד, להתעלם ממנו, להזניח אותו, ולא לספק לו גרייה רגשית מספקת וכדומה.
    הרגעה: ההורה מהווה לילדו גורם חיצוני לויסות רגשי. תינוקות צעירים שואבים ניחומים מהוריהם: הורה שומע את תינוקו בוכה, אוסף אותו בזרועותיו, מחזיק ומנדנד אותו עד שהוא נרגע. כשהילד גדל ורע לו, ההורה יעודדו לבוא אליו ולבקש חיבוק ונשיקה, וגם יוסיף מילים מרגיעות כמו "זה יעבור", "זה לא נעים, אבל אני אשטוף את זה" וכיוצא באלה. כשהוא מרגיע אותו, ההורה למעשה עוזר לילד לווסת את רגשותיו השליליים. התינוק שלומד איך להגיע לרגיעה באמצעות אינספור אפיזודות של הרגעה מצד ההורה, יצליח בהמשך להרגיע עצמו, בין שהוא יעשה זאת בעזרת חפץ מעבר שיהיה לצידו, ובין שבעזרת אמירות פנימיות שיאמר לעצמו.
    תיקוף רגשות: זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק על ידי ההורה כך שיבין שרגשותיו אינן יוצאים דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. הורה בלתי מתקף עלול להתעלם מהמצוקה הרגשית שילדו מפגין ("אז מה אם לא הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות").

טיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי: חשוב שהורים ילמדו לזהות נכונה התנהגויות יעילות של ויסות רגשי אצל ילדיהם, ויטפחו אותן, גם אם הן לא תמיד נעימות להם או מתאימות לטעמם. בהרצאה נסקרו גם העקרונות של בניית תכנית התנהגות משפחתית, וחשיבותה בלמידת דרכי וויסות עצמי של הילד.

ביבליוגרפיה

המאמר באדיבות המרצה: לימור רייז, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית, בעלת קליניקה פרטית – רעננה, מכון שמיים – ראש העין, מכון האביב – קירית-אונו, מנהלת קהילת קשב וריכוז, פורטל אביליקו.
ramir@nonstop.net.il

לחצו להמשך קריאה
הקטן