שלום רב לאמא,

1. הליכה לישון, אצל פעוטות, היא מעין פרידה ולכן היא מעוררת אצלם פחדים. מכיוון שהם אינם מסוגלים להביע את הפחדים במלים – הם מאמצים התנהגויות שיאותתו לנו על הקשיים שלהם, ויגרמו לנו לבוא אליהם שוב ושוב, כדי לדחות את הפרידה. הדרך לסייע להם היא להכיר בקושי שלהם ולתת להם כלים להתמודד עם הפחדים. אחת הדרכים שנמצאה יעילה היא בניית טקס לפני השינה וחזרה מדוקדקת ועקבית עליו בכל לילה. אתן יכולות לבנות את הטקס שלכן על פי רצונך והבנתך, אבל, בכל מקרה, כדאי מאוד ללוות את הפעולות במלים שתתארנה את ירידת הערב והגעת הזמן לישון. לכן את תאמרי: "עכשיו נכנסים למקלחת ואח"כ ארוחת ערב, כי עוד מעט הולכים לישון". תמשיכי בכל הפעילות שאת עושה עם בתך לפני ההשכבה, ורצוי שתוסיפי לטקס חיבוק, נישוק (כדאי להרבות במגע גופני) ואולי סיפור קצר. לווי כל פעולה באמירה שקטה ונינוחה: "עכשיו נעשה את זה ואחר כך נלך לישון, כי הגיע הלילה". את יכולה לצרף גם הבטחה "ובבוקר, כשתתעוררי, נעשה…". לגבי המוצץ: שימי מספר מוצצים בלול כדי שתמיד יהיה לה מוצץ אחד בהישג יד. לגבי המצעים – השאירי אותם על הרצפה בשלב הזה. לגבי תקיעת הרגל: ילדים אינם מזוכיסטים. היא עושה את זה כי היא למדה שזה מפריע לך, ואת מטפלת בזה, וכך היא "זוכה" לעוד מספר דקות של תשומת לב. אבל זו מניפולציה וחבל שהיא תתקבע. אם את לא תטפלי בזה – היא תטפל בזה בעצמה.
אחרי הטקס, צאי מהחדר ואל תחזרי אליו. למרות הבכי (כמה שזה קשה…). היא תירדם. עם מוצץ או בלעדיו. אל תתפתי להיכנס (מקסימום תציצי לוודא שהכל בסדר). אם יש בעיה של ממש – היכנסי, טפלי בבעיה בענייניות, אמרי שוב לילה טוב וצאי. אני מקווה שלאחר מספר לילות היא תלמד שההתנהגות שלה אינה יעילה (את פשוט לא באה) והיא תירדם בצורה רגועה יותר. אחרי שהיא נרדמת את יכולה לכסות אותה.
והערה קטנה נוספת: נסי שלא להגיע אתה עד לקצה גבול העייפות. כשאנחנו ממוטטים מעייפות – גם לנו קשה להירדם. עדיף להתחיל את ה"טקס" כשהיא עדיין לא עייפה, ולהגיע להשכבה קצת יותר מוקדם, לפני ההתמוטטות, כשהיא עייפה אך עדיין רגועה.
2. פשוט אל תעזבי אותה בשלב הזה. כשהיא בחברה – החזיקי את היד שלה ואמרי: "אמא כאן. אני לא עוזבת אותך. בואי נעשה ביחד…". אם את רוצה שהיא תשחק עם ילדים אחרים – שחקי ביחד אתה ואיתם, ואל תעזבי אותה לבד. אמרי שוב ושוב: "אמא כאן. אמא אתך". ובאמת תהיי שם, בשבילה. תראי איך לאט לאט היא פחות נצמדת ומתחילה להתרחק, אם כי היא תוודא שאת בסביבה. אם את צריכה ללכת למספר דקות – הכיני אותה לכך. אמרי לה לאן את הולכת ומתי תחזרי. אם היא רוצה להתלוות אליך – קחי אותה אתך. לאט לאט האמון שלה בך יתחזק והיא תעז לעזוב אותך. קחי בחשבון שהדברים יהיו קשים לה יותר בזמן הקרוב, לכן זה לא הזמן להכריח אותה להתמודד עם כל מה שקשה לה. טפלי בקשיי השינה, ואחר כך בדברים האחרים.
3. לגבי המשיכה בשערות – איני יודעת למה היא מתנהגת כך ואיני יודעת מה היכולות השפתיות שלה. יכול להיות שהיא רואה בכך דרך של יצירת קשר, אבל ברור שזו דרך שגויה. על מנת שהמפגש עם ילדים אחרים יהיה נעים יותר, כדאי למנוע מראש את המשיכות וללמד אותה דרכי תקשורת נעימות ויעילות יותר. מניעה: כשאת רואה שהיא מתכוננת למשוך בשיער – הרימי אותה מיד, לפני שהיא מספיקה, חבקי אותה ואמרי לה ש"לא מושכים בשיער. זה כואב". אין טעם להרבות בהסברים, כי אני חושדת שהיא יודעת שהיא מכאיבה לילדים האחרים. בניית דרכי תקשורת: הביאי אתך למפגש עם ילדים אחרים, מספר משחקים, ועוד לפני תחילת המפגש אמרי לה שהפעם תשחקו עם X, ביחד אתך, ויהיה לכולם כייף. את יכולה להציע לה שהיא תיתן לילד השני את המשחק, או הציעי לה מה להגיד לו/ה. את יכולה גם לשאול אותה אם היא רוצה שאת תגידי לילד/ה את מילות הפתיחה ואז היא תצטרף למשחק. שמשי לה דגם נכון ליצירת קשר. היא תחקה אותך.
4. מזל טוב. שיהיה לך בשעה טובה ולידה קלה ובריאה. ואל תכיני אותה. היא יודעת שמשהו קורה לך, בגוף ובנפש. אי אפשר, וגם לא צריך, להסתיר את ההיריון מילדים קטנים. הם רואים את הבטן ממש בגובה העיניים שלהם ובוודאי חשים במצבי הרוח של האם. אבל גם אין צורך להכין אותם. כן כדאי להכין אותה לכך שתלכי לבית היולדות ואמרי לה היכן ועם מי היא תהיה. אלו העובדות שחשובות לה בזמן הזה כי הן נותנות ביטחון. עשי זאת מספר ימים לפני תאריך הלידה המשוער ואל תיבהלי אם היא תפרוץ בבכי. זה נורמלי. פשוט חזרי על זה שוב למחרת עד שהיא תתרגל. והאח הקטן – הוא פשוט יופיע.
ואפשר להקל על ההתרגלות לאח: למשל, אם את מתכוונת להעביר אותה למיטה אחרת ולתת לו את הלול "שלה" – עשי זאת לפחות חודש לפני ההעברה. כך היא לא תרגיש שהוא לוקח "לה" את המיטה שלה, בנוסף ללקיחת האמא ותשומת הלב (וזה יקרה). כמו כן אין צורך להגיד לה שיהיה לה עם מי לשחק, כי היא לא תשחק אתו, ובוודאי שאין צורך שהיא תיתן לו משחקים או משהו אחר משלה. להיפך. תני לה מתנה אחרי הלידה. ילד חדש זו מתנה בשבילך. אח חדש – זה לא מתנה בשבילה… ובקשי גם מהסבים, או מחברים אחרים, שיביאו לה מתנות. אפילו קטנות. כך היא תראה שהיא לא מוותרת על כלום ולהיפך, מקבלת דברים בשבילה. יש בכך קצת נחמה על השותפות החדשה שנכפית עליה. בהמשך, כששני ילדייך יגדלו, הם יבינו איזו מתנה נפלאה נתת לשניהם.

בהצלחה בתקופה המאתגרת והיפה שעומדת בפתח
עידית