תוכן
מטרת המאמר שלפניכם, לתאר את התופעות האופייניות לשלב סיום השנה, 'אחרי פסח ושבועות'. להסביר את התנהגויות התלמידים וההורים בהקשר למאפייני השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, להבין גם את תחושות המורה בשלב זה, ולמצוא דרכים יעילות לעבור את החלק האחרון של השנה בהצלחה ובסיפוק. לא רק לשרוד אותו ולהגיע בשלום לחופש הגדול, אלא דווקא להפיק משמעות ותועלת מהסיום הקרב, להצליח להשיג למידה נוספת וחשובה לתלמידים, להורים וגם למורים עצמם.
כל שנה זה קורה- פסח עובר, אחריו יום העצמאות ומיד שבועות, סיום השנה מתקרב…זו 'הישורת האחרונה' של השנה, סוף השנה מגיע, ואפילו שיש עוד מספר שבועות של לימודים בלוח השנה התלמידים, הכתות, ההורים והמורים כבר מסיימים.
האם גם את הרגשת שלקראת סוף השנה יש ירידה במשמעת ובמוטיבציה?
הרגשת, שהישגים שהגעת אליהם נהרסים בגלל נסיגה בכל התחומים?
האם לעיתים חשת אכזבה , תסכול ואולי תחושת כשלון וכעס על המתרחש?
רצית להמשיך ללמד ברצינות עד היום האחרון אבל הרגשת כמו בייביסיטר זמני?
מורים רבים, וגם מטפלים העובדים במערכת החינוך מרגישים שסוף השנה הוא תקופה קשה. אחרי עבודה קשה ומאמץ מתמשך במהלך השנה, אחרי שהצליחו להקנות לילדים ולכתות הרגלים, לעסוק בלמידה באוירה כתתית חיובית, התחושה היא שיש נסיגה. דוקא בתקופה שרוצים להרגיש סיפוק מההישגים וההשקעה, , דוקא בתקופה שעייפים ורוצים כבר להתאמץ פחות, דוקא אז מתעוררים קשיים שעלולים להוביל לתחושות לא נעימות של כעס, אכזבה ותסכול.
במשך שנים רבות חוויתי את תחושות סוף השנה כשהייתי מורה לפסיכולוגיה בתיכון. עם בחינות המגן והבגרות ברקע הרגשתי כל שנה כיצד עולים בתוהו מאמציי לשמור על מסגרת רצינית של למידה. התלמידים כבר היו 'רגל אחת בחוץ', בקושי הגיעו לשיעורים, וגם כשהגיעו היו עוד פחות מרוכזים בלמידה מאשר כרגיל. התעסקו רק בבחינה הקרובה או בתוכניות הבילוי. ואני? הרגשתי יותר מתמיד בלתי רלוונטית, מנסה ללמד 'דברים חשובים', בעיני לפחות, מתעקשת על כללי המסגרת, וצוברת תסכול רב על הפער המתרחב ביני לבינם. גם המסרים מצד הנהלת בית הספר היו בלתי ברורים- מצד אחד עבר המסר של 'ללמד עד היום האחרון', ובו בזמן נאמר לא להקשות, להתגמש וללכת לקראת התלמידים הנבחנים בעומס רב.
בעבודתי רבת השנים עם מערכת החינוך, עם מנהלים, מורים, יועצות, ומטפלים אני שומעת חוויות דומות, כשלכל אחד במערכת יש את מאפייני החוויה שלו. כבר בגנים וגם בחינוך היסודי ובחטיבות מורים מספרים על כך שסוף השנה 'חם ומעייף'. שיש רצון שלהם להספיק עוד כמה שיותר, רוצים ללמד את מה שלא הספיקו, רוצים לקדם ילדים לאן שעוד לא הגיעו, ורוצים לסגור תהליכים שהתחילו בצורה הטובה ביותר. התלמידים לעומתם רוצים פחות ופחות להתאמץ, בחלק מהמקרים הם חוזרים להתנהגויות מרגיזות שהיו בתחילת השנה והמורים כבר האמינה שהוכחדו (בעיות משמעת, קשיים חברתיים ועוד). גם ההורים חוזרים לעיתים להתנהגויות של לחץ וחוסר אמון למערכת, שנדמה שכבר התבססה איתם מערכת יחסים של שיתוף פעולה.
ואולי גם המורים עייפים ומחכים לחופש, אולי גם הם היו רוצים 'להוריד הילוך', ולהינות מההישגים? אז איך שורדים את סיום השנה, ואולי אפילו נהנים ומצליחים גם בו?
