הפעילות עוסקת בערך של שיתוף פעולה באמצעות סיפור עממי המתקשר לנושא החיטה (לרגל חג השבועות). הסיפור על התרנגולת אדומת הכרבולת מתאר את שלבי הכנת הלחם מזריעת גרגיר החיטה ועד אפייתו בתנור, אך מעבר לכך, בתוך הסיפור מסתתר מסר על חברות ושיתוף פעולה. הפעילות מתאימה לילדים צעירים ומלמדת בדרך של סיפור, שיח וחוויה כיצד לשתף פעולה ומדוע חשוב לשתף פעולה.
חג השבועות – חג הקציר
"וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים" (שמות לד, כב)
חג השבועות הוא השני מבין שלושת החגים המכונים בתורה שלושה רגלים: פסח, שבועות וסוכות. חגים אלה נקראים שלושת הרגלים מכיוון שבהם היו נוהגים לעלות לרגל לירושלים כשבית המקדש היה קיים.
לחג השבועות שמות רבים, וכל אחד מהם מבטא צד אחר בתכניו ובמהותו של החג. אחד משמות החג הוא חג הקציר, על שם עונת קציר החיטים המתחילה בתקופת החג.
* מבוסס על מידע מתוך אתר משרד החינוך
בחג זה ניתן להתחבר לנושא החיטה באופנים שונים.
הילדים יכירו שם נוסף לחג השבועות ואת מקורו של השם.
הילדים יכירו את השלבים בתהליך יצירת הקמח.
הילדים ילמדו מהו שיתוף פעולה וכיצד ניתן ליישמו בחיי הגן.
הילדים ילמדו על חשיבות שיתוף פעולה בין אנשים.
המשתתפים: כל ילדי הגן.
משך הפעילות: כ-30 דקות + 30 דקות פעילות המשכית של הכנת לחמניות.
דרכי העבודה: סיפור, דיון, התנסות.
אביזרים:
עיבוד הסיפור 'התרנגולת אדומת הכרבולת'
כלי גדול וכבד
2 כפות שמרים
2 כוסות מים חמים
1 כף מלח
¾ כוסות שמן
1/3 כוס סוכר
1 קילו קמח
פעילות במליאה:
שאלו: איזה חג מתקרב?
ספרו: חג השבועות. לחג השבועות קוראים גם חג הקציר מכיוון שבדיוק בחג זה מבשילה החיטה ויש לקצור אותה. בתוך השיבולת של החיטה מסתתרים גרגירים (מומלץ להמחיש עם חיטה או גרגירים) וטוחנים אותם לקמח. מהקמח מכינים בצק ואופים לחם, לחמניות, חלות, פיתות ועוד כל מיני מאפים. אולי גם אתם מכירים עוד מאפים?
עכשיו אספר לכם סיפור לחג הקציר (אתם יכולים לעזור לי עם התנועות). הסיפור מספר על תרנגולת אחת, אדומת כרבולת, שמצאה גרגיר של חיטה. אבל… החברים שלה לא שיתפו איתה פעולה.
שאלו: מי יודע מה זה שיתוף פעולה? (לאחר תשובות הילדים, הגננת אומרת: שיתוף פעולה זה כששני אנשים עושים משהו ביחד כדי שיהיה להם קל להצליח. למשל, אם שני ילדים רוצים להצליח להרכיב פאזל, כדאי להם להרכיב אותו ביחד, כי אז הם יצליחו יותר בקלות ויותר מהר. כשמשתפים פעולה אפשר להרגיש הרבה יותר שמחים כי אנחנו ביחד ולא לבד. בואו נשמע את הסיפור.
נקריא את הסיפור העממי 'התרנגולת אדומת הכרבולת' (עיבוד מצורף).
שאלות לדיון:
מה התרנגולת רצתה לעשות?
אתם חושבים שהתרנגולת הייתה צריכה לחלוק עם החברים את הלחם?
האם החברים האחרים בסיפור עזרו לה?
למה היה להם כדאי לשתף פעולה? (כי התרנגולת עבדה מאוד קשה, ובשיתוף פעולה היה אפשר להתחלק בעבודה והיה קל ומהיר הרבה יותר).
מה היה שונה בסיפור אם החברים של התרנגולת היו משתפים פעולה?
שאלו: האם בגן אפשר לשתף פעולה? בקשו דוגמאות מהילדים.
התנסו בשיתוף פעולה:
בקשו מאחד הילדים לבוא אליכם ותנו לו כלי גדול וכבד. בקשו ממנו ללכת עם הכלי לצד השני של החדר (יהיה לו קשה ומסורבל). כעת בקשו מילד או שניים לעזור לו להגיע חזרה לצד השני (יהיה להם קל יותר). שאלו את הילד מתי היה לו קל יותר לבצע את הפעולה, לבד או בשיתוף פעולה? שאלו את הילדים האחרים: מתי הילד הצליח להעביר מהר יותר את הכלי?
פעילות המשכית: נסיים עם הכנת לחמניות בשיתוף פעולה של הילדים. שאלו את הילדים מה אפתה התרנגולת בסיפור. הסבירו כי כעת גם אתם תכינו לחם אך תעשו זאת בשיתוף פעולה. תנו לכל ילד לקחת חלק במשימה – להוסיף מצרכים לקערה, לערבב, לנקות את השולחן. הגננת תלוש את החומרים לכדי בצק, ולבסוף תחלק לכל ילד חתיכה ותסביר שכולם מקבלים משום שכולם לקחו חלק בהכנת הבצק. כל ילד יכין לעצמו את הלחמנייה שלו.
פעילות המשכית נוספת (ניתן לערוך במפגש אחר, ואפשר גם לספר את הסיפור שוב יחד עם הילדים, כעת הם ידעו לעזור לספר אותו בעצמם):
גזרו את התמונות המצורפות. בעת קריאת הסיפור הניחו את התמונות לפי סדר הפעולות.
לאחר מכן בלבלו את סדר התמונות, ובכל פעם הזמינו ילד אחד להרכיב את התמונות לפי הסדר.
התרנגולת אדומת הכרבולת סיפור עממי, עיבוד: תמר ינישסקי
* כדאי לספר את הסיפור באופן קצבי ודקלומי, ולתאר את הפעולות ואת הדמויות בפנטומימה פשוטה יחד עם הילדים
בכפר קטן ורחוק, גרו יחד ברווז, חתולה, כלבלב ותרנגולת קטנה אדומת כרבולת.
הברווז, החתולה והכלבלב היו עצלים מאד ואף פעם לא עזרו בעבודות הבית.
וכך נאלצה התרנגולת הקטנה לעשות הכול לבדה.
יום אחד טיילה התרנגולת בשדה ומצאה גרגיר חיטה.
שאלה התרנגולת הקטנה: "מי יעזור לי לזרוע את החיטה?"
"לא אני!" אמר הברווז, "לא אני!" אמרה החתולה, "לא אני!" אמר הכלבלב.
"אם כך", אמרה התרנגולת, "אצטרך לעשות זאת בעצמי!" וכך עשתה. התרנגולת השקתה את החיטה.הלכה החיטה, צמחה והבשילה.
שאלה התרנגולת הקטנה: "מי יעזור לי לקצור את החיטה?"
"לא אני!" אמר הברווז, "לא אני!" אמרה החתולה, "לא אני!" אמר הכלבלב.
"אם כך", אמרה התרנגולת, "אצטרך לעשות זאת בעצמי!" וכך עשתה.
סחבה התרנגולת את החיטה לטחנת הקמח.
"מי יעזור לי לטחון את החיטה?" שאלה התרנגולת הקטנה.
"לא אני!" אמר הברווז, "לא אני!" אמרה החתולה, "לא אני!" אמר הכלבלב.
"אם כך", אמרה התרנגולת, "אצטרך לעשות זאת בעצמי!" וכך עשתה.
נטחנו גרגירי החיטה לקמח מוכן לאפיית לחם טעים.
"מי יעזור לי לאפות לחם מן הקמח?" שאלה התרנגולת הקטנה.
"לא אני!" אמר הברווז, "לא אני!" אמרה החתולה, "לא אני!" אמר הכלבלב.
"אם כך", אמרה התרנגולת, "אצטרך לעשות זאת בעצמי!" וכך עשתה.
ערבבה את הקמח במים, לשה את הבצק, חיכתה עד שיגדל ויתפח –
והכניסה אותו לתוך תנור האפייה.
מן התנור עלה ריח נפלא של לחם טרי וחם. הוציאה בזהירות את הלחם ושאלה:
"וכעת… מי יעזור לי לאכול את הלחם?"
"אני אני!" אמר הברווז, "אני אני!" אמרה החתולה, "אני אני!" אמר הכלבלב.
"לא ולא!!!" אמרה התרנגולת הקטנה אדומת הכרבולת.
"אני מצאתי את החיטה בעצמי! אני זרעתי אותה בעצמי! אני קצרתי אותה בעצמי! אני טחנתי אותה בעצמי! אני לשתי את הבצק, ואני אפיתי את הלחם בעצמי! ולכן… אני אוכל את הלחם בעצמי!"
וכך עשתה.
