רקע
החג[1]
לפי התיאור בספר מכבים א, בסוף פרק ד, חג החנוכה נקבע לזכר הניצחון של החשמונאים, הקרויים גם מכבים, על היוונים ולזכר חנוכת המזבח. ואכן, לחג הזה יש שני מוקדים, והם קשורים זה בזה.
א. מוקד אחד הוא התהליך של טיהור בית המקדש, חנוכת המזבח והדלקת הנרות במנורה. מוקד זה מתומצת בסיפור נס
פך השמן.
ב. המוקד האחר הוא גבורתם וניצחונם של החשמונאים על היוונים.
הקשר בין שני המוקדים ברור: החשמונאים לא ראו במלחמותיהם ובניצחונותיהם תכלית בפני עצמה, אלא יצאו למלחמה כדי להשיב לעצמם את החירות הדתית, שגזל מהם המלך אנטיוכוס. לאחר שניצחו, הם חגגו את ניצחונם בחנוכת המזבח.
אם כן, בחג החנוכה אנחנו מזכירים את ניצחון הרוח ואת ניצחון הכוח של עם ישראל.
המשחק הלימודי (דידקטי)[2]
מטרת של המשחק הלימודי היא רכישת ידע והטמעתו, תוך כדי שינון, בתהליך מהנה. לטענת החוקרים, כל משחק לימודי תורם לפיתוח של תחום אחד לפחות מתחומי האישיות של הילדים. התנאים להצלחה במשחק הלימודי הם: הכרת החומר הנלמד, חשיבה, תכנון הצעד הבא, עזרה לזולת והבנה שה"חבר" במציאות יכול להיות "אויב" במשחק.
הילדים המשחקים נהנים מן הפעילות עצמה, וההנאה מעוררת אותם להשקיע מרץ ומחשבה בפתרון הבעיות שהמשחק מציב בפניהם. אגב כך הם עשויים לגלות דרכי פתרון ואסטרטגיות חשיבה שישמשו אותם במהלך הלימוד הפורמאלי (קדרון, 1985).
המשחק מאפשר פעילות חופשית ומזמן מצבים המעוררים חשיבה ספונטאנית. המשחק הלימודי הוא גם הזדמנות להתנסות ביחסי גומלין בין המשתתפים ולרכוש מיומנויות חברתיות ולתרגל אותן. המיומנויות החברתיות האלה הן: עבודת צוות המושתתת על אינטראקציה בין מספר חברים, התחשבות, שיתופיות, חשיבה ארגונית ויכולת לאתר בעיות ולמצוא להן פתרון. בעת משחק הילדים יוצרים מצבים של לימוד ולמידה: ילד אחד או ילדה אחת "מלמדים" את חבריהם שאינם יודעים. בנוסף, כאשר הילדים טועים, יש בקרה, שהיא, בדרך-כלל, של החברים למשחק.
אפיונים של הפעילות המשחקית
היבטים המאפיינים פעילות משחקית לפי טל (1993):
1. התמודדות תוך שיתוף פעולה – במהלך המשחק הילדים מתמודדים, מתוך רצון ובחירה חופשית, למען הישג אישי –
זכייה, אך כדי לממש את מטרתם הם משתפים פעולה עם קבוצה הפועלת לפי כללים מוסכמים.
2. מקריות (מזל) מול תכנון – גורם המקריות פועל במשחק (הטלת קובייה, שליפת קלף וכדומה), ובחלק מהמשחקים
הוא קובע במידה רבה את המהלכים. הצורך להתמודד עם הגורל הוא הדחף המפתח באדם חשיבה ויכולת תכנון.
3. מערך כללים קבועים – במשחק מתוכנן היטב הילדים מתפקדים במסגרת כללים שקיבלו עליהם יחד עם חבריהם.
ניצחון והפסד
לרוב הילדים בגיל הרך יש צורך עז ושאיפה להיות המנצחים של המשחק. כל מחנך/ת נתקל/ת בתופעה של ילד או ילדה שמתעצבנים והופכים את לוח המשחק, או מצהירים ש"המשחק משעמם" ומסתלקים רגע לפני ההפסד שלהם.
השאיפה לנצח היא צורך חיובי, שבהחלט עשוי לשרת את הילדים בעולם הרכושני והתחרותי של היום. לכן, לא כדאי לדכא צורך זה. אלא שלא ניתן תמיד לוותר על כל חוקי המשחק על מנת לאפשר לילד לנצח. מה עושים?
הדרך להתמודד עם הדואליות הזאת היא לשקף לילדים את הרגשתם במילים, לתאר להם גם את הרגשותינו ולהגמיש את חוקי המשחק.
דוגמה:
אם לא "יצא" לילדים המספר שהם רצו, תנו להם לזרוק את הקובייה שוב. אך חשוב לומר להם: "אני רואה שחשוב לך מאוד לנצח, לכן אני מוותר/ת לך (הדגישו את הוויתור), על אף שאלה אינם החוקים של המשחק".
אם נעשה זאת נכון, במשך הזמן הילדים יבקשו שלא נוותר להם.
במשחקים של מספר משתתפים, אשר בהם אי אפשר להעדיף ילד אחד או ילדה אחת על פני חבריהם, ננסה לעזור לילדים להתמודד עם התסכול שהם חשים. גם זה לימוד חשוב לחיים.
[1] מידע נוסף על החג ראו בסוף הפעילות.
[2] מידע נוסף על המשחק הלימודי (דידקטי) ראו בסוף הפעילות.
